במהלך שנות הלימודים ברפואה הקדשנו שעות רבות ללימוד ושינון מילים חדשות בשפה זרה. רובלה פירושה אדמת ופרוריטוס הוא גרד. כעת אנו שוב לומדים שפה חדשה ברפואה המכילה מילים מוכרות אמנם, אך זרות לרפואה. החולים אינם חולים כי אם לקוחות או צרכנים (customers, consumers ) רופאים ואחיות הפכו לספקי שירותים (Providers ).

 מושגים אלו נפוצים כעת בתקשורת, בעיתונות הרפואית ואף בביקורי הבוקר. למושגים החדשים משמעות שונה מקודמיהם. מקור השם פציינט (Patient ) הוא המילה Patiens שפירושה סובל, כואב. (לכן “חולה” כל כך מתאים בעברית).

 דוקטור מקורו Docere שפירושו ללמד ואחות (Nurse ) מקורב Nutrire שפירושה להזין, לטפח, לחנך. במושגים אלו נעשה שימוש משך יותר מ 300 שנים.

מה גרם לשינוי המושגים? אנו בעיצומו של משבר כלכלי וניסיונות לבצע רפורמות במערכת הבריאות על מנת להקטין הוצאות כספיות. כלכלנים ומתווי מדיניות מנסים להפוך את הרפואה למקצוע טכני וסטנדרטי. בתי החולים מנוהלים כמפעלים ובהתאם הטרמינולוגיה של העובדים השתנתה (לא עוד רופאים ואחיות אלא ספקים).

למילים בהם אנו משתמשים חשיבות רבה. הן המתוות דרכי התנהגות וציפיות. כעת היחסים בין בעלי המקצועות הרפואיים לבין המטופלים מושתתים על בסיס עסקי. הקונה הוא הלקוח (החולה) והמוכר הוא הס?פ?ק (הרופא, האחות או מחזיק משרה רפואית אחרת). לא עוד אספקטים הומניים ופסיכולוגיים ליחסי רופא מטופל. חזות הכל עסקית בלבד, אין מקום לאלטרואיזם.

המושג “ספק” provider אינו מייצג רמת מומחיות, תפקיד או ידע. כל מחזיק מקצוע רפואי כרופא אחות, פיזיותיפריסט ועובד סוציאלי עבר הכשרה ולימוד מיוחדים ורכש מיומנויות שאינן באות לידי ביטוי במושג “ספק”. לרופא אין עוד חשיבות במתן הסבר על המחלה ואפשרויות טיפול בה, תפקיד האחות אינו חינוך וליווי צמוד של החולה להחלמה. ספ?ק תפקידו לספק מוצר מדף קבוע ולצורך זה אין עוד הכרח וחשיבות לידע ניסיון או כישורים מיוחדים.  

מטרת עסק היא להרוויח כסף. לא עוד יחסי אימון בין רופא וחולה אלא יחסי מקח וממכר, האומנם תפקידו של הרופא מתמצה כיום בהפקת כמה שיותר רווח מה”לקוחות”?

מעבר לשפה החדשה, המעבר לסטנדרטיזציה והפיכת הרפואה למקצוע טכני, השכיחה מושגים כמו שיפוט קליני. היום המושג הרווח הוא Evidence based practice שפירושו ביסוס הרפואה על נתונים מדעיים. עשורים רבים חונכנו כי פסגת הרפואה היא בחינת מחקרים רפואיים והתאמת מסקנותיהם למטופל האינדיבידואלי. היום הגישה היא הוצאת תרשימי זרימה קבועים וספרי הדרכה על פיהם על הרופא לפעול. הוראות אלו מבוססות על מחקרים מדעיים והן כביכול אובייקטיביות לחלוטין, לעומתן שיפוט קליני נתפס כסובייקטיבי, חסר אמינות ובלתי מדעי.  

מהו עתיד הרפואה לנוכח השינויים האלו? הפיכת המקצוע לטכני וסנטדרטי לא יהווה עוד מוקד משיכה לטיפוסים יצירתיים ובעלי מחשבה חופשית. ביסוס הרפואה על נתונים מדעיים בלבד, ירתיע את המחפשים אמפתיה ואנושיות במקצוע הרפואה.

כאשר אנו חולים, אנו מעוניינים במישהו שיטפל בנו כבבני אדם לא כצרכנים, במטפל שיתאים את הטיפול בנו לאישיות שלנו ולא לפי תרשים זרימה קבוע. ספרי הוראות, מתכונים, שווקים ומושגים תעשיתיים מתאימים אולי לכלכלנים אך מקומם אינו במקצוע הרפואה.

Hartzband P. Groopman J. The New Language of Medicine. N Engl J Med 2011; 365:1372 – 1373

הערות העורך: כל מילה בסלע והדברים כל כך נכונים לנוכח המשבר הנוכחי ברפואה בארץ. יתכן שלמושגים הטבועים בשפה האנגלית בארה”ב אין עדיין מקבילה מדוייקת בשפתנו, אך גם אנחנו שם. אחד המושגים הממחישים זאת הוא “סל” הבריאות. עם סל הולכים למכולת. לסל מכניסים חפצים, בוחרים מה זול יותר, מוותרים על היקר, בוחרים אולי את הנוצץ יותר ולפני הקופה מניחים עוד מוצרים קורצים על הדרך. לסל לא מכניסים בריאות, בבריאות אין בחירה, ולא צריכה להיות העדפה או ויתור. שאלו את מי שעדיין עוסק ברפואה טהורה, שאלו את מי שידם אינה משגת,  שאלו את החולים.

איני מעוניין להכביר מילים על נערי האוצר המונעים ממניעים כלכליים בלבד ומושגי השוק שגורים בפיהם לצרכיהם בלבד, בעודם מאשימים את הרופאים באובדן היעוד והאלטרואיזם. בימים טרופים אלו, כאשר הכסף ושיקולי רווח הפסד הם המניעים את גלגלי המערכת הרפואה הקלאסית הופכת לאסקופה נדרסת.