האם פעילות גופנית עדיפה על הכנסת תומכנים לטיפול במחלת עורקים היקפית פרוקסימאלית? (Circulation)

מתוצאות מחקר CLEVER (Claudication: Exercise versus Endoluminal Revascularization) עולה כי הוספת תכנית אימונים תחת השגחה, לטיפול תרופתי אופטימאלי, עשויה לשפר את יכולת ההליכה טוב יותר מרה-וסקולריזציה עם הכנסת תומכנים, בחולים תסמיניים עם מחלת עורקים היקפית פרוקסימאלית.

לדברי החוקרים, מדובר במחקר הראשון מסוגו להערכת התועלת היחסית של תכנית אימונים תחת השגחה, הכנסת תומכנים וטיפול תרופתי אופטימאלי, והראשון שהתמקד בחולים עם מחלת עורקי אבי העורקים-כסל (Aortoiliac), שמאז ומעולם נחשבה אידיאלית לרה-וסקולריזציה עם תומכנים.

במסגרת המחקר חולקו באקראי 111 חולים עם מחלה תסמינית של עורקי אבי העורקים-כסל, מ-22 מרכזים בקנדה וארצות הברית, לאחד משלושה משטרי טיפול: טיפול תרופתי אופטימאלי בלבד או בשילוב עם תכנית אימונים תחת השגחה, או רה-וסקולריזציה עם תומכנים.

טיפול תרופתי אופטימאלי כלל Cilostazol במינון 100 מ”ג, פעמיים ביום, עם מרשם לתכנית הליכה ביתית קלאסית, בתמיכת אחות שהתקשרה למטופל ווידאה כי הם הבינו את חשיבות ההליכה. תכנית אימונים מבוקרת כללה אימונים בת שעה אחת, שלוש פעמים בשבוע, למשך 26 שבועות. הכנסת התומכנים נועדה לטפל בכל ההיצרויות מעל 50% באבי העורקים ועורקי הכסל, בעלות משמעות המודינאמית.

השינוי בשיא זמן ההליכה מתחילת המחקר ועד לאחר שישה חודשים היה מינימאלי בקבוצת הטיפול התרופתי האופטימאלי (שיפור של 1.2 דקות), והיה קטן יותר מהשיפור בשתי קבוצות  הטיפול הפעיל.

במרבית תחומי איכות החיים הספציפית למחלה, כפי שנקבע לפי שאלוני Walking Impairment Questionnaire ו-Peripheral Artery Questionnaire, השתפרה בקבוצת הפעילות הגופנית ורה-וסקולריזציה, בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי.

החוקרים כותבים כי לא ברור אם תוצאות אלו יובילו לשינוי בתפיסותיהם של הרופאים. כמו כן, להערכתם , ישנה חשיבות רבה לנושא השיפוי והתגמול עבור התערבויות אלו.

Circulation, 2011

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה