ממחקר שכלל למעלה מ-3.8 מיליון ביקורי רופא עקב פסוריאזיס בילדים, במהלך 28 שנים, עולים הבדלים משמעותיים בדפוסי מתן מרשמים לטיפול תרופתי, בתלות במומחיות הרופא המטפל ובגיל הילד. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Archives of Dermatology.
רופאי עור ומומחים לרפואה פנימית נוטים לבחור בסטרואידים בעלי פוטנטיות גבוהה (לרוב Betamethasone), בעוד שרופאי ילדים מעדיפים טיפול מקומי ב-Tacrolimus. בדומה, בילדים עד גיל 9 שכיחות גבוהה יותר של טיפול ב-Tacrolimus, בעוד שבילדים גדולים יותר שכיחות הטיפול ב-Betamethasone הייתה גבוהה יותר. Betamethasone הינה התרופה היחידה שהייתה הנפוצה ביותר בכל קבוצות הגיל.
בכל שנה נערכים 120,000 ביקורים של ילדים בשל פסוריאזיס. שכיחות פסוריאזיס בילדים מהלידה ועד גיל 18 נע סביב 1%. במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על סקר National Ambulatory Medical Care Survey, וכיסו את הביקורים לרופאי עור ואחרים, וכן כללו מידע אודות טיפול תרופתי.
במהלך 28 השנים שנבדקו תועדו למעלה מ-3.8 מיליון ביקורים רפואיים, אם כי מספר הביקורים לא השתנה משמעותית במהלך הזמן. בנים ובנות פנו לטיפול רפואי בתדירות זהה. מרבית החולים (93%) היו לבנים, גיל הממוצע בכל ביקור עמד על 11.3 שנים. 82% מהחולים היו בגילאי 8-18 שנים.
63% מהפניות היו לרופאי עור, 17% היו לרופאי ילדים ו-14% היו למומחים לרפואה פנימית. יתר הביקורים היו לרופאים ראשוניים ולמומחים אחרים. טיפול מקומי בסטרואידים היווה שבעה מבין עשרת הטיפולים הנפוצים ביותר, עם Calcipotriene, Salicylic Acid ו-Ketoconazole ששימשו כטיפולים המקומיים הנפוצים ביותר שאינם-סטרואידים.
במהלך תקופת המחקר, חלה עליה במתן טיפול מקומי בסטרואידים, לעומת ירידה חדה ובהמשך התייצבות במתן תרופות ללא מרשם רופא. עוד נרשמה עליה חדה במתן תכשירים לא-סטרואידיליים מקומיים, החל משנת 1995. לא דווח על מתן מרשם לטיפול ביולוגי לפני שנת 2000.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מתוצאות המחקר עולה כי ייתכן וקיימת מגמה של תת-טיפול בילדים עם פסוריאזיס, בהשוואה למבוגרים. הם ממליצים הרחבת ההדרכה של רופאי עור ורופאים אחרים אודות הטיפול בפסוריאזיס בילדים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!