(*) דיאטנית קלינית, טיפול בהתנהגויות אכילה, עורכת מדור תזונה באי-מד

גישה ההרזיה ללא דיאטה לקידום בריאות וניהול משקל הגוף היא גישה המקדמת מודעות וקשיבות לאכילה תוך שימת דגש למרכיבים הקוגניטיביים, הרגשיים והתגובתיים הקשורים להתנהגויות האכילה. ההנחה עליה מבוססת הגישה מכבדת את האיתותים והסימנים הפנימיים של רעב ושובע בגוף. מודעות, ערנות וקשיבות, כאשר גופינו רעב, מסופק, מלא יתר על המידה, כמו גם מגיב בהתאמה, יאפשרו לגופנו “לנדוד” למשקל הטבעי ויקדמו יציבות משקלית. התוצאות של גישה זו לאכילה קשובה כוללת:

יתרונות אלו יש ביכולתנו לחוות על ידי תרגול ואימון של אכילה קשובה לאורך היום.

לאור העובדה כי 95% מהדיאטות נכשלות בטווח הארוך, ניכר כי גישת הדיאטה איננה יעילה. אין הדבר מעיד כי האדם שבדיאטה טועה או שאין לו כוח רצון. חוסר היעילות של גישת הדיאטה נובע מכך שספירת קלוריות או נקודות, מניעה של מזונות ספציפיים ו/או קבוצות מזון בתפריט וקביעת גבולות לגבי מתי כן ומתי לא לאכול הם אסטרטגיות חיצוניות, אשר מנסות לשלוט במשקל הגוף, בגודלו ובצורתו. גישת הדיאטה מעודדת התייחסות סבילה לגופנו ומקדמת את המחשבה כי מישהו או משהו חיצוני יודע ומכיר טוב יותר את גופנו ומה טוב עבורנו.  אולם גופינו הוא מכונה רבת-עוצמה ומשוכללת, אשר מצויד ביכולות לקבוע מתי הוא זקוק לאנרגיה (קלוריות), מתי הוא קבל מספיק “דלק” מזין ומתי הוא צריך לזוז ולהיות פעיל. למעשה אנו נולדים עם יכולות מולדות הקשורים באכילה ופעילות הגוף. תינוקות ופעוטות יודעים מתי הם זקוקים לנענוע והתפתלות, מתי הם רעבים או שבעים ומגיבים בהתאם. למשל ילד יבכה כאשר הוא רעב על מנת לידע את המטפל בו למה הוא זקוק. ילד ישחק עם אוכל או ירחיק אותו כאשר הוא שבע ואכל מספיק.  במהלך החיים השפעות חיצוניות רבות מתקיימות ו-“אומרות” לנו מתי, כמה ומה לאכול. חלקן של השפעות חיצוניות אלו הן אמירות המתייחסות לזמן המדויק במהלך היום שראוי לאכול בו, לשיפוט המתייחס לכך שאכלנו יותר מדי או פחות מדי, לסביבה עתירת מגוון מזון, מצבי מתח ושעמום.

למרבה הצער, פעמים רבות אנו נשענים על השפעות וגירויים חיצוניים אלה ולא על אותות וסימנים מולדים שלנו. לעיתים אנו גדלים בסביבה שמעודדת לא לסמוך על אותן אותות מולדים ומקדמת את המחשבה כי שליטה בגודל ובצורת גופינו יתקיים על ידי כוח-רצון ומניעה של צריכת מזון.

כאשר הסביבה שלנו משופעת במידע חיצוני מספרי דיאטה, תקשורת, מגזינים, חברים ומשפחה, קל להשתכנע שאנו זקוקים לדיאטה על מנת להיות בריאים ו/או לטפל במשקל הגוף שלנו.

קיימות מספר דרכים לחישוב והערכת כמות האנרגיה לה זקוק גופנו, אבל למעשה לא קיימת הוכחה מלאה. חישובים אלו מייצגים הערכה גסה ואינם לוקחים בחשבון שינויים בחילוף החומרים, תבניות שינה, תנודות הורמונאליות, לחץ ומתח ורמת פעילות. זה לא הגיוני לחשוב שגופנו זקוק לכמות אנרגיה קבועה בכל יום. בכל יום אנו פועלים, מרגישים לחץ או שלא וישנים מספר שעות שונה, אז הגיוני שרמת האנרגיה שלה אנו זקוקים משתנה מיום ליום. אין לנו דרך לנבא את רמת האנרגיה לה אנו זקוקים בכל יום, אבל אם נלמד לבטוח בגופינו ולהגיב בהתאם לאותות רעב או שובע, אנו נאכל מזון בזמן ובכמות המותאמים לצרכינו.

שילוב של גישה זו באכילה אין משמעותה “אכול ללא גבולות” כאשר מדובר בצריכת מזון. רחוק מכך. על ידי תשומת לב לצרכים של גופינו, אנו לומדים איזה מזון לאכול ומתי לצרוך אותו. גישה זו אינה מתעלמת מאיכות המזון. ככל שנהיה ערים ורגישים יותר לאותות והסימנים הפנימיים שלנו, אנו נשפר את יכולתנו בבחירת מזון המותאם לצרכינו. לדוגמא: אנו עלולים לגלות שכאשר אנו צורכים ארוחות או חטיפים עשירים בפחמימות ודלים בחלבונים ושומן רמת האנרגיה שלנו יורדת ואנו נהיים עייפים לעיתים קרובות יותר. כאשר אנו מתרגלים אכילה קשובה, אנו נשים לב ונשקול שינוי בצריכת סוג המזון. אולי ננסה לאזן את כמות הפחמימות החלבונים והשומן בארוחות שלנו ונמצא כי השינוי משפיע ואנו נעשים אנרגטיים ונמרצים יותר ובעלי יכולת ריכוז טובה יותר. בנוסף, אולי נגלה כי כאשר אנו אוכלים הרבה מזונות עתירי שומן בפעם אחת הקיבה שלנו מאותתת על חוסר נוחות ואנו חשים צרבת. על ידי שינוי הרכב הארוחה והקטנה בצריכת השומן בה יש סיכוי כי חוסר הנוחות יפחת או יעלם.

יותר ויותר מחקרים ועדויות אמפיריות מהשנים האחרונות תומכות בשינוי הגישה והטיפולים באנשים שמתמודדים  עם עודף משקל. מענין במיוחד המחקר שהתעורר מחדש ועמו הממצאים המענינים התומכים בתופעת ההתמכרות למזון. ניתן לאמר כי קיימת עדות מדעית רחבה התומכת בנתיבי מוח דומים מערכות הדופמין והאופיאטים בין צריכת יתר של מזון ושימוש יתר בסמים (אלכוהול, עשון סיגריות וכדומה).

מקורות: