מאת ד”ר בן פודה-שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של ירחון Journal of Dental Research עולה כי חשיפה סביבתית לפלואוריד אינה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות אוסטיאוסרקומה.

במחקר נותחו דגימות עצם של 137 אנשים הסובלים מאוסטיאוסרקומה וכן מ-51 אנשים בריאים. החוקרים מצאו כי רמות הפלואוריד לא נבדלו בצורה מובהקת בין הקבוצות (OR, 1.33; 95% CI = 0.56-3.15). בנוסף, לא נמצא הבדל מובהק ביחס הסיכויים לסיכון להתפתחות אוסטיאוסרקומה באנשים עם רמות פלואוריד גבוהות בעצם.

לדברי החוקרים, ממצאיהם אלו תומכים בתפישה לפיה השימוש בפלואוריד בידי רופאי שיניים או חשיפה למים המועשרים בפלואוריד אינם קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות אוסטיאוסרקומה. הם מסבירים כי המדידה שביצעו לחשיפה לפלואוריד- המתבססת על תכולת הפלואוריד בעצם הסמוכה לגידול וב-Iliac crest) משקפת את החשיפה הממשית לפלואוריד ברמת הפרט. לטענתם מדובר בשיטה מדעית מדויקת ומהימנה, המודדת את החשיפה לפלואוריד מכל מקור של אוכל ושתיה- לרבות מי באר ומים מבקבוק. על בסיס התוצאות הם מסיקים כי חשיפה לפלואוריד מכל מקור שהוא לא הייתה קשורה בסיכון מוגבר להתפתחות אוסטיאוסרקומה.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לדברים מסכים כי המחקר מספק ראיות חזקות לכך שלא קיימת קורלציה בין סרטן העצם ובין צריכת פלואוריד. לדבריו, המחקר טוב מאחר ועוסק בחשיפה ארוכת טווח באמצעות נטילת דגימות עצם מה-Iliac crest. לפי התוצאות, הוא מסביר, אנשים אשר סבלו מסרטן העצם לא היו בהכרח אלו עם רמות גבוהות או נמוכות משמעותית של פלואוריד בעצם. פירוש הדבר הינו כי חשיפה סביבתית לפלואוריד- בין אם באמצעות מי השתיה ובין אם בדרכים טבעיות אחרות, לרבות טיפולי שיניים רגילים, הינה בטוחה.

החוקרים מוסיפים כי רמות הפלואוריד בעצם מהוות סמן ביולוגי לחשיפה ארוכת טווח לפלואוריד, מאחר ו-99% מהפלואוריד בגוף מצטבר בשלד. על אף שמרבית המחקרים הקודמים שפורסמו בתחום לא מצאו קשר מובהק בין הסיכון להתפתחות אוסטיאוסרקומה ובין שתיית מים מועשרים בפלואוריד, מחקר יחיד דיווח על סיכון מוגבר לאוסטיאוסרקומה בקרב גברים מסוימים אשר נחשפו בילדותם למי שתיה מועשרים בפלואוריד.

במטרה להעריך בצורה מעמיקה יותר את אפשרות קיומו של קשר שכזה, ביקשו החוקרים לבחון את רמות הפלואוריד בעצם בחולים אשר נבדקו במסגרת מחלות אורתופדיות באחד מתשעה בתי חולים ברחבי ארצות הברית בין השנים 1993 ו-2000.

במחקר נכללו 137 חולים עם אוסטיאוסרקומה ו-51 אנשים ללא מחלה זו. הקבוצות לא נבדלו משמעותית ביחס למאפיינים סוציודמוגרפיים כגון מוצא אתני או גזע, אתר הגיוס למחקר, או שמא התגוררו בסביבה עירונית. עם זאת, קבוצת החולים הייתה צעירה משמעותית מקבוצת הביקורת, מציינים החוקרים.

החוקרים אספו דגימות עצם הן מכזו הסמוכה לגידול והן מה-Iliac crest מ-53 חולים עם אוסטיאוסרקומה. לדבריהם, ריכוז הפלואוריד היה גבוה משמעותית בעצם ה-Iliac crest מאשר בעצם הסמוכה לגידול, אולם כאשר נכללו בניתוח כל דגימות העצם שנלקחו מכל החולים, ריכוז הפלואוריד הממוצע משני אתרי הדגימה לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות.

בנוסף, מציינים החוקרים כי לא נצפה הבדל מובהק בריכוז הפלואוריד החציוני בין 32 זוגות מותאמים של חולי אוסטיאוסרקומה ונבדקים בריאים. יתרה מכך, כאשר הושוו דגימות העצם מכל 137 החולים ו-51 הנבדקים הבריאים, הריכוז החציוני של פלואוריד בעצם הסמוכה לגידול היה גבוה משמעותית בנבדקים הבריאים בהשוואה לחולים (754 ו-611 מ”ג לק”ג אבקת עצם, בהתאמה; p=0.01).

לבסוף, ערכו החוקרים ניתוחים סטטיסטיים נוספים על פי מודל רגרסיה לוגיסטית. לאחר תקנון לגיל ומין, לא נצפו הבדלים מובהקים ביחס הסיכויים להתפתחות אוסטיאוסרקומה עם העלייה ברמות הפלואוריד בעצם. למעשה, הגורם המנבא המשמעותי היחיד להתפתחות אוסטיאוסרקומה היה היסטוריה של שברים בעצמות.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים את מבנהו התצפיתי ואת העובדה כי גויסו למחקר רק חולים אשר טופלו במרכזים רפואיים אקדמיים. בנוסף, הם מציינים כי הערכת ההצטברות הכוללת של פלואוריד בעצם אינה מתייחסת לאפשרות כי מועד החשיפה לפלואוריד הינו בעל השפעה על הסיכון להופעת אוסטיאוסרקומה. החוקרים מוסיפים כי ריכוז הפלואוריד בעצם עשוי להיות מושפע מנוכחותה של אוסטיאוסרקומה, וכי גם רקמת העצם הסמוכה לגידול עשויה להיות מושפעת מכך.

J Dental Res 2011

לידיעה במדסקייפ