בחולי דמנציה מעל גיל 65, פעילויות חברתית לעיתים תכופות מלוות בהפחתת שיעורי ההתדרדרות הקוגניטיבית במהלך מעקב ממוצע של חמש שנים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the International Neuropsychological Society.
לדברי החוקרים, עדיין אין עדויות חד-משמעיות לפיהן פעילות חברתית הינה גורם סיכון אמיתי להתדרדרות קוגניטיבית.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להמשיך ולבחון את ההשערה ע”י הערכת הנתונים אודות 1,138 חולי דמנציה, במעקב ממוצע של 5.2 שנים. גיל המשתתפים הממוצע עמד בתחילת המחקר על 59.6 שנים. החוקרים תקננו לגיל, מין, מוגבלות, נוירוטיות, פעילות חברתית ופעילות גופנית, ומצאו קשר בין פעילות חברתית ובין האטת קצב ההתדרדרות הקוגניטיבית.
הערכת הפעילות החברתית התבססה על שאלונים להערכת התדירות במהלך השנה האחרונה של שש סוגי פעילויות נפוצות הכוללות אינטראקציה חברתית, כולל ביקור במסעדות, כנסיה או בתים של קרובי משפחה או חברים, והשתתפות במועדונים או פעילויות התנדבותיות.
הערכת התפקוד הקוגניטיבי כללה חמישה תחומים: זיכרון אפיזודי, זיכרון סמנטי, זיכרון עבודה, מהירות עיבוד ויכולת מרחבית.
החוקרים מצאו כי עליה של נקודה אחת במדד להערכת הפעילות החברתית לוותה בירידה של 47% בשיעור ההתדרדרות הקוגניטיבית הכוללת (P<0.001).
שיעור ההתדרדרות הקוגניטיבית הכוללת היה נמוך בשיעור ממוצע של 70% בחולים שעסקו לעיתים קרובות בפעילויות חברתיות, בהשוואה לאלו שעשו זאת לעיתים רחוקות. הקשר היה דומה לאורך חמשת התחומים ששימשו להערכת התפקוד הקוגניטיבי.
המחקר מספק עדות משכנעת לפיה פעילויות חברתיות עשויות לסייע במניעת התדרדרות קוגניטיבית בקשישים. הממצאים עולים בקנה אחד עם תוצאות מחקר קודם.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!