מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חד-מרכזי חדש אשר בוצע בהקצאה אקראית ופורסם בגיליון אפריל של ירחון Archives of Internal Medicine ובו ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של טאי צ’י בחולים עם אי ספיקת לב קלה עד בינונית, עולה כי אומנות הלחימה הסינית המסורתית בה נעשה שימוש בסין וברחבי העולם כסוג של פעילות גופנית באינטנסיביות נמוכה, עשויה להוריד משמעותית מדדים אובייקטיביים של איכות חיים, יעילות הפעילות הגופנית ומצב הרוח. עם זאת, החוקרים מדגישים כי לא נצפתה השפעה מובהקת של טאי צ’י על מדדים תפקודיים מקובלים דוגמת מרחק הליכה בת שש דקות או שיא צריכת החמצן.

החוקרים מסבירים כי הטאי צ’י, פעילות אימון גוף ונפש רבת מרכיבים הנחשבת בטוחה ובעלת שיעורי היענות גבוהים, עשויה להיות בעלת ערך בשיפור הפעילות הגופנית היומיומית ומצב הרוח בקרב חולים מסוימים הסובלים מאי ספיקת לב סיסטולית. לדבריהם, התמקדות אך ורק בכושר הגופני הנמדד כמקובל עלולה להפחית בתועלת האפשרית של התערבויות משולבות דוגמת הטאי צ’י. הם מציינים כי תוצאות עבודתם זו עומדות בקנה אחד עם אלו של מחקר קודם שקבוצתם הציגה בכנס ה-Heart Failure Society of America 2011.

במחקר הנוכחי הוקצו אקראית 100 חולים הסובלים מאי ספיקת לב בדרגת NYHA של 1-3 ומקטע פליטה חדר שמאל (LVEF) של 40% ומטה (ממוצע, 29%) לעבור תוכנית קבוצתית בת 12 שבועות של פעילות טאי צ’י, או לחילופין תוכנית חינוך והדרכה בנושא אי ספיקת לב, אשר נערכו במהלך אותו פרק זמן.

בתום 12 שבועות, מדווחים החוקרים כי בהשוואה לתחילת המעקב החולים אשר הוקצו אקראית לתוכנית הטאי צ’י הראו שיפור משמעותי לעומת קבוצת הביקורת בכל הנוגע למדדי ה-Minnesota Living With Heart Failure Questionnaire (MLHFQ) (p=0.02), ה-Cardiac Exercise Self-Efficacy Instrument (p<0.001) וה-Profile of Mood States (p=0.01).

במאמר מערכת שנלווה לפרסום המחקר, מסכים מומחה בתחום כי מבחנים שונים של סיבולת ומדדים תפקודיים אחרים בהם נעשה שימוש פעמים רבות בקקרב חולים עם אי ספיקת לב עשויים להיות מוגבלים בכל הנוגע להדגמת התועלת האפשרית של התערבויות בעלות מרכיב משמעותי של גוף ונפש, כגון טאי צ’י. בנוסף, הוא מסכים עם החוקרים כי קשה להעריך התערבויות מעין אלו במסגרת מחקרים קליניים בחולי אי ספיקת לב כשם שנערכים כיום.

ככל שהטיפולים עוברים מכאלו בהם היעד העיקרי של הטיפול הינו שיפור השרידות, דרך מדדים תפקודיים ופיזיולוגיים ולעבר שיפור איכות החיים, הרי שהולך ומופיע מגוון של יעדים טיפוליים חדשים, ובהם מדדים דוגמת ה-MLHFQ וה-Kansas City Cardiomyopathy Questionnaire.

הביקורת כנגד מדדים אלו הינה כי הם אינם עומדים בקורלציה לשיעור האשפוזים החוזרים או לתמותה, ואולם לטענת המומחה אין רלוונטיות לביקורת זו. הוא מסביר כי כל עוד התערבות כלשהי הינה בטוחה, הרי ששיפור בסיבולת או שיפור באיכות החיים הקשורה-בבריאות הינם יעדים חשובים בצורה בלתי תלויה המשקפים היבטים שונים של תגובת החולה לטיפול, אם כי כאלו אשר אינם מוערכים כראוי.

מאידך, על מנת שרפואת הגוף-והנפש תממש את הפוטנציאל החבוי בה, מציע המומחה כי יש צורך במחקרים המבוצעים בקפידה תוך מתן דגש על סמיות, קבוצות ביקורת, בחירה נכונה של תוצאים וגודל מדגם ראוי. בהקשר זה, הוא טוען, הרי שהמחקר הנוכחי מהווה התקדמות, אולם אינו חף ממגבלות, ובהן גודל המדגם הקטן יחסית, וזאת במיוחד בהשוואה למחקר ה-HF ACTION בו נכללו למעלה מ-2,300 חולים. המומחה והחוקרים מציינים כאחד את הצורך בהמשך חקר המנגנונים העומדים בבסיס התועלת של טאי צ’י בחולי אי ספיקת לב.

Archives of Internal Medicine 2011

לידיעה במדסקייפ