גישות חדשות למניעת לידה מוקדמת וסיבוכים נלווים נידונו בכנס השנתי ה-59 של American Congress of Obstetricians and Gynecologists (ACOG). בפרט, החוקרים מדגישים מחקרים של הטכנולוגיות החדישות שעשויות להוביל לפיתוח דרכים למניעת שיתוק מוחין.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לידה מוקדמת הינה אחת הבעיות המאתגרות ביותר, כאשר שכיחותה בארה”ב נותרה ללא-שינוי במהלך עשרים השנים האחרונות. לידה מוקדמת נובעת מאתיולוגיות רבות, כאשר ישנם שני גורמי סיכון ברורים: צוואר רחם קצר (אורך של פחות מ-15 מ”מ) מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת בשיעור של 50%, וחסר פרוגסטרון הקשור הן בלידה מוקדמת והן בצוואר רחם קצר. מדובר בשני גורמים חופפים, הניתנים לטיפול.

מחקר PREGNANT הדגים ירידה משמעותית של 45% בשיעור לידות מוקדמות (לפני 33 שבועות היריון) עם טיפול נרתיקי בפרוגסטרון, בהשוואה לפלסבו (p=0.02).

במסגרת המחקר הגדול, אקראי ומבוקר-פלסבו, 465 נשים עם הריונות בודדים וצוואר רחם קצר בבדיקת אולטרה-סאונד (10-20 מ”מ) חולקו באקראי לאחר 19-23 שבועות היריון לטיפול ביומי בפרוגסטרון נרתיקי או פלסבו. שיעורי לידה מוקדמת לאחר פחות מ-28 שבועות היריון ו-35 שבועות הריון היו נמוכים יותר משמעותית עם טיפול בג’ל נרתיקי של פרוגסטרון, בהשוואה לפלסבו, עם ירידה יחסית בסיכון של 50% (P=0.04) וירידה יחסית בסיכון של 38% (p=0.02), בהתאמה.

טיפול נרתיקי בפרוגסטרון לווה בירידה משמעותית בסיכון ל-RDS (Respiratory Distress Syndrome), אירוע תמותה או תחלואה של התינוק (P=0.04) ומשקל לידה נמוך (P=0.01). לא תועד הבדל בתופעות לוואי כאשר נערכה השוואה בין פרוגסטרון נרתיקי ובין פלסבו.

בהמשך החוקרים התמקדו בגישות למניעת שיתוק מוחין, הקשור ללידה מוקדמת וזיהום עוברי.

שלושה מחקרים גדולים ואקראיים הדגימו ממצאים שאינם חד-משמעיים בנוגע למניעה של שיתוק מוחין באמצעות טיפול במגנזיום סולפאט. מטה-אנליזה של 3 המחקרים הללו מצאה כי הטיפול במגנזיום סולפאט בחולים בסיכון ללידה מוקדמת הפחיתה את הסיכון לשיתוק מוחין בשיעור של 31%. בעקבות זאת, נראה כי מגנזיום סולפאט עשוי להגן מפני חלק מהמקרים של שיתוק מוחין.

גישה נוספת מכוונת כנגד סיבוכי זיהום, כאשר זיהום תוך-רחמי אחראי לכ-20% מהמקרים של שיתוק מוחין. ישנן עדויות משכנעות לפיהן זיהומים חיידקיים עשויים להפעיל מיקרוגליה ואסטרוציטים (שני תאים מרכזיים המעורבים בשיתוק מוחין) ולפגוע בשכבת המייאלין. זיהום מוביל ל-PVL (Periventricular Leukomalacia), המוביל לשיתוק מוחין. נוכחות דלקת של חבל הטבור בלידה מעידה כי היילוד נחשף לזיהום תוך-רחמי.

טכנולוגיה חדשנית נבחנת בבעלי חיים למניעת שיתוק מוחי. גישה זו הביא לשיפור הקואורדינציה המוטורית, בהשוואה לקבוצת הביקורות, אם כי הקואורדינציה המווטורית לא הייתה טובה כמו זו של הביקורות.

מתוך הכנס השנתי ה-59 של American Congress of Obstetricians and Gynecologists

לידיעה במדסקייפ