דיכאון וחרדה הן בעיות לא קלות, המציבות את הסובל מהן בדילמה אמיתית של חשיפה חברתית. קשה “לצאת מהארון” כאדם הסובל מדיכאון, פחות בשל הדיכאון עצמו ויותר בשל הסטיגמות החברתיות. נראה שלאנשים קל יותר להודות בכאב גופני, בקושי פיזי, מאשר בקשיים הנחשבים נפשיים בלבד. אנשים מתקשים יותר לספר לחבריהם שביקרו אצל הפסיכיאטר, מאשר לספר על ביקור אצל רופא המשפחה.
בחיינו טריגרים רבים, כמו לחץ ומתח בעבודה, אשר עלולים לעורר תופעות של דיכאון וחרדה, גם אם תמיד האמנו כי “לנו זה לא יקרה”. במרבית המקרים, אדם הסובל מדיכאון זקוק לתמיכה משולבת, תרופתית וטיפולית, כדי שיוכל לתפקד, להרגיש טוב יותר ולשפר את שביעות רצונו מחייו. בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה ומכרים הם חלק חשוב מתהליך ההתמודדות ואפשר ורצוי להיעזר בהם.
ד”ר טלי וישנה, פסיכיאטרית בכירה בקופת חולים כללית, מפריכה כמה מיתוסים שדיכאון וחרדה מתהדרים בהם, שיקלו על ההתמודדות עם החשיפה ובקשת התמיכה:
רבים חושבים שדיכאון הוא מחלת נפש, אבל אין זה כך. מחלת נפש היא מצב שבו האדם מנותק מן המציאות, הוזה הזיות או מאמין בדברים לא מציאותיים, ובדיכאון אין זה כך. מחקרים מראים כי במהלך החיים עד 20% מהאוכלוסייה סובלת מדיכאון. עד 25% מהנשים יסבלו מדיכאון לעומת 15% מהגברים. אלה מספרים גדולים, שמעידים על כך שסביר להניח שכל אחד מכיר אדם שנפגע מדיכאון. אם כך, דיכאון אינו מחלת נפש אלא מצב נפשי נפוץ למדי.
עזרה נפשית פסיכולוגית או פסיכיאטרית אינה מיועדת ל”משוגעים”. רבים בוחרים בטיפול פסיכיאטרי ותרופתי ונעזרים בשיחות ומפגשים כדי להתמודד עם בעיות ממוקדות, לשפר את איכות חייהם, ולהמשיך בחייהם לאחר שמצבם ישתפר.
דיכאון אינו חולף מעצמו. דיכאון שאינו זוכה לטיפול עלול להימשך אפילו שנה וחצי של סבל, ייסורים וקשיים, וחוסר טיפול מעלה את הסיכויים לדיכאון נוסף בעתיד. עם זאת, דיכאון לא חייב להיגרר ולהימשך שנים. רצוי לקבל עזרה ברגע שמזהים את התסמינים.
דיכאון אינו מחייב טיפול פסיכולוגי ארוך טווח. טיפול קוגנטיבי קצר ומוגבל בזמן יכול לסייע מאוד במקרי חרדה ודיכאון, במיוחד בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון.
תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות: תרופות נוגדות דיכאון, כגון ציפרלקס או פרוזק, מעלות את רמת הסרוטונין במוח, מוליך עצבי האחראי בין היתר על מצב הרוח הטוב, אך הן אינן ממכרות. תרופה ממכרת היא תרופה שדרוש מינון גבוה יותר ויותר ממנה כדי להשיג את אותה השפעה, ושהפסקתה גוררת החמרה במצב. הפסקה של טיפול נוגד דיכאון אינה גורמת להחמרה במצב, ולאחר הגעה למינון המתאים, בדרך כלל אין צורך להמשיך ולהעלות את המינון.
קשישים אינם סובלים מדיכאון הם פשוט זקנים. דיכאון אינו מצב טבעי בשום גיל. בגיל השלישי משפיעים מספר גורמים על מצבו של האדם, וחלקם עלולים להוות טריגר להופעת דיכאון. לעיתים קרובות דיכאון בגיל השלישי “מתחבא” מאחורי תסמינים גופניים אופייניים לגיל זה כמו כאבי פרקים, נדודי שינה וכדומה. לכן חשוב לאבחן דיכאון בגיל השלישי ולתת טיפול תרופתי ופסיכיאטרי שיכול לסייע לאדם בכל גיל לחיות חיים מלאים ורבי סיפוק.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!