מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בנובמבר בעתון Annals of Neurology עולה כי בחולים אשר שרדו דום לב ומטופלים בהיפותרמיה, רמות neuron specific enolase אינן אמינות כמדד נוירולוגי פרוגנוסטי יחסית לחולים שלא טופלו בהיפותרמיה.
המחקר כלל 192 חולים אשר שרדו ארוע של דום לב. מתוכם 103 טופלו בהיפותרמיה ואילו 89 לא טופלו בהיפותרמיה. חולים אלה עברו בדיקות נוירולוגיות מדוקדקות, ובנוסף נבדקו רמות neuron specific enolase (NSE) בסרום, ממצאי דימות מוחי, evoked potentials סומטוסנסוריים, ותוצאות בדיקות EEG . מטרת החוקרים הייתה להעריך את הדיוק של מדדים נוירולוגיים פרוגנוסטיים בחולים המטופלים בהיפותרמיה, שכן התרופות הסדטיביות שהן חלק מפרוטוקול ההיפותרמיה עלולות למסך תוצאות מדדים אלה.
התמותה בתוך בית החולים הייתה 44% בקבוצת החולים שטופלו בהיפותרמיה, ו-75% בקבוצת החולים שלא טופלו בהיפותרמיה. חוסר תגובת אישונים לאור, חוסר רפלקסים קורנאליים, וחוסר תגובה מוטורית או תגובה אקטנסורית ביום 3 לאחר דום הלב היו מדדים פרוגנוסטיים גרועים בשתי הקבוצות חולים עם מדדים אלה לא שרדו את האשפוז (p<0.0001 לשתי הקבוצות). כמו כן, myoclonic status epilepticus , תמונת EEG ממארת (burst-suppression , דיכוי כללי, סטטוס אפילפטיקוס או חוסר פעילות), ובצקת מוחית גלובלית ב-CT ראש כל אלה נמצאו קשורים לתמותה בשתי הקבוצות (p<0.0001 ). גם רמות NSE>33 ng/ml בימים 1-3 לאחר דום הלב נשארו קשורות לפרוגנוזה גרועה יותר בשתי הקבוצות (p=0.017 ), אם כי, בקבוצת ההיפותרמיה לרמות NSE גבוהות היה שיעור false-positive של 29.3% (CI 95%, 0.164-0.361).
החוקרים סיכמו, כי בניגוד למדדים האחרים, יש להתייחס לרמות NSE בזהירות בחולים לאחר דום לב המטופלים בהיפותרמיה. יש לשלב את המידע המתקבל מבדיקות המעבדה עם נתונים קליניים ורנטגניים. כמו כן, יתכן וניתן להתייחס יותר למדידות עוקבות של NSE לעומת מדידה בודדת, ציינו החוקרים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!