תכנית הדרכה ארצית במינסוטה הביאה לקיצור הזמן הכולל מהופעת תסמינים של אוטם לבבי ועד לצנתור ופתיחת החסימה של העורק הכלילי, במיוחד באזורים כפריים רחוקים מבתי חולים בעלי אמצעים לביצוע PCI.

קיצור הזמן עד לרה-פרפוזיה מהופעת כאבי חזה או תסמינים אחרים ועד לרה-פרפוזיה בחדר צנתורים הינה יעד חשוב למטפלים וחוקרים המנסים לשפר את התוצאות בחולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST.

עם זאת, לרוב עיקר הדגש עד כה ניתן לקיצור הזמן מהגעת החולים לבית החולים ועד לרה-פרפוזיה (מה שקרוי Door-to-Balloon Time), מאחר שזהו החלק בו אנשי הצוות הרפואי ורופאי בית החולים יכולים להשפיע. הזמן הנדרש למטופל לפנות לטיפול רפואי נקבע בעיקר ע”י החלטת המטופל וקשה להשפיע עליו. מנתוני NRMI (National Registry of Myocardial Infarction) בין 1995-2004 עולה כי הזמן הממוצע לפניה לטיפול רפואי עמד על 114 דקות מהופעת התסמינים ופחות משליש מהחולים הגיעו לבית החולים בתוך שעה מהופעת התסמינים, כמחצית נזקקו ללמעלה משעתים וקרוב ל-10% הגיעו לאחר למעלה מ-12 שעות מהופעת התסמינים.

לכן פותחה רשת של 32 בתי חולים ו-10 מרפאות ברחבי מינסוטה, עם הכשרה נרחבת ומאמצים רבים להדרכת הציבור בנושא שיפור הזמנים מהופעת התסמינים עד לפניה לטיפול רפואי בחולים עם אוטם לבבי עם עליית מקטע ST. ההכשרה כללה את אנשי המקצוע והרופאים להם חלק בשירותי רפואה דחופה בבתי חולים במדינה. קמפיינים להדרכת הציבור שימשו להגברת המודעות המקומית לאוטם לבבי עם עליות מקטע ST וחשיבות פניה לבתי החולים בהקדם האפשרי לאחר הופעת התסמינים.

הרשת התבססה על פרוטוקול סטנדרטי ל-PCI בחולים עם אוטם לבבי עם עליות ST עם איסוף נתונים אודות זמני התגובה בחולים בשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה כללה את החולים שפנו ישירות לבית חולים עם שירותי PCI. אזור 1 הוגדר כבתי-חולים ומרפאות שהיו במרחק של עד 60 מיילים ממרכז PCI, ואזור 2 כלל מרכזים שהיו במרחק 60-120 מיילים מבית חולים עם שירותי PCI. הפרוטוקול המליץ על מתן אספירין וקלופידוגרל במינון 600 מ”ג לכל החולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST, ביחד עם בולוס תוך-ורידי של הפרין כאשר הופיעו לראשונה עם תסמיני אוטם לבבי. חולים באזור 2 קיבלו גם טיפול ליטי. כל החולים הועבר לחדר צנתורים לטיפולי רה-פרפוזיה.

כצפוי, הזמן הכולל מהגעה לבית החולים עד להכנסת הבלון (Door-to-Balloon Time) היה ארוך יותר בחולים שהועברו למרכז PCI מהמרכז הראשוני בו טופלו, אך חולים באזורים כפריים בהם יושמה תכנית ההדרכה לקהילה פנו בממוצע תוך זמן קצר יותר מהופעת התסמינים לקבלת טיפול רפואי, בהשוואה למרכזי PCI בערים גדולות. ייתכן וזהו ההסבר לכך שמשך הזמן הארוך מהופעת התסמינים עד לטיפול בחדר צנתורים באזורים כפריים לא הוביל לעליה משמעותית בשיעורי התמותה.

לדברי החוקרים, למרות שנראה כי למאמצי ההדרכה השפעה רבה עדיין יש מקום רב לשיפור זמני הפניה לטיפול רפואי לאחר הופעת תסמינים. עדיין מדובר בעניין של כשעה וחצי (במרבית האזורים), אמנם מדובר ב-30 דקות מהר יותר מהממוצע הארצי, אך עדיין ניתן לקצר זאת.

מתוך American Heart Association Scientific Sessions

לידיעה במדסקייפ