מסקירה של מחקרים שבחנו את הקשר בין אוטם לא-פטאלי ובין CIMT (Carotid Intima-Media Thickness) עולה כי התקדמות איטית של טרשת עורקים, כפי שנקבע לפי בדיקת אולטרה-סאונד של עורקי הצוואר, מלווה בסיכון נמוך יותר לאוטם לבבי לא-פטאלי, אך הקשר זוהה בעיקר במחקרים ללא טיפול בסטטינים ובחולים עם CIMT בסיסי נמוך.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי רבים סבורים כי אוטם לבבי הינו יעד סיום מהימן לטרשת עורקים כליליים, יעילות הטיפול התרופתי ותוצאות קליניות דוגמת אוטם לבבי. ולדברי החוקרים, למרות שהם מצאו קשר משמעותי בין השינוי הממוצע במדד CIMT ובין אוטם לבבי לא-פטאלי, הקשר לא נותר במחקרי סטטינים או בחולים עם מדדי CIMT בסיסיים גבוהים.

לאור זאת, הם קוראים לרופאים לנקוט משנה זהירות בהתייחסות למחקרים הנשענים אך ורק על CIMT, הדבר אמור בעיקר למחקרים להערכת הטיפול בסטטינים ואלו שכללו חולים עם ערכי CIMT בסיסיים גבוהים.

בסקירה שלהם זיהו החוקרים 28 מחקרים אקראיים, עם למעלה מ-15,000 משתתפים. מבין המחקרים הללו, 15 בחנו את ההשפעה של טיפול להורדת רמות השומנים בדם על השינוי במדדי CIMT, בהם מחקרי METEOR, ENHANCE, RADIANCE 1 & 2, ו-ARBITER-2. בנוסף, שבעה מחקרים בחנו את הטיפול בתרופות להורדת לחץ דם, בעוד שארבעה בחנו טיפול להפחתת רמות סוכר בדם. מחקרים אחרים להערכת CIMT שנכללו במחקר בחנו את הטיפול ב-Pactimibe, אסטרדיול וחומצה פולית.

החוקרים מצאו קשר מובהק סטטיסטית בין השינוי הממוצע ב-CIMT ובין הסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי. עבור כל ירידה של 0.01 מ”מ בשנה ב-CIMT, חלה ירידה משמעותית של 18% בסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי. הקשר נותר מובהק כאשר החוקרים הגבילו את הסקירה למחקרים עם מעקב של למעלה משנה אחת ולמחקרים שכללו למעלה מחמישים משתתפים.

בניתוח ספציפי במחקרים שכללו טיפול בסטטינים בלבד, שינוי קטן יותר במדד CIMT לא לווה בירידה בסיכון לאוטם לבבי. עם זאת, חלה ירידה משמעותית בסיכון בקרב חולים שקיבלו טיפול בתכשירים אחרים: ירידה של 24% בסיכון לאוטם לבבי עבור כל שינוי קטן מ-0.01 מ”מ ב-CIMT.כמו כן, הירידה בסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי זוהתה בכל הנבדקים עם ערכי CIMT בסיסיים נמוכים בהם חלה התקדמות איטית יותר בטרשת עורקים, כפי שנקבע לפי בדיקת אולטרה-סאונד.

החוקרים מציינים מספר חסרונות לסקירה, בעיקר בשל ההטרוגניות של המחקרים שנכללו ומשך המעקב הקצר-יחסית. אחת המגבלות העיקריות של הסקירה נובעת מכך שהשינוי ב-CIMT נמדד ודווח במספר דרכים שונות. מומחים סבורים כי העדר הקשר הסטטיסטי בין אוטם לבבי לא-פטאלי ובין התקדמות CIMT במחקרים מבוססי-סטטינים הינו קשר שלילי-שגוי, בעיקר מאחר שלא ניתן להשוות בין יעדי הסיום השונים במחקרים שונים.

אעפ”י שכל המחקרים דיווחו על ערכי CIMT, ערכים אלו אינם מייצגים את אותה תופעה ביולוגית בכל המחקרים. חלק מהמחקרים בחנו את CIMT בעורק הקרוטידי המשותף בלבד. אחרים ערכו מדידות בעורק הקרוטידי המשותף, בפיצול הקרוטידים ו/או במקטעים בעורק הקרוטידי הפנימי וערכו חישוב למדד משולב.

הבדל חשוב נוסף נובע מכך שחלק מהמחקרים דיווחו על ערכי CIMT מקסימאליים ואחרים דיווחו על ערכים ממוצעים, שכן השינוי ב-CIMT המקסימאלי מהיר יותר מהשינוי בממוצע CIMT.

החוקרים מכירים במגבלות אלו. אולם, טוענים כי אחד מיתרונות הסקירה נובע מכך שנכללו מחקרים רבים ומהעובדה כי לא מדובר רק במחקרי סטטינים.

במחקר CASHMERE שפורסם לאחרונה, להערכת הטיפול ב-Atorvastatin (ליפיטור), החוקרים לא הצליחו להדגים יעילות כלשהי של התרופה על ערכי CIMT לאחר 12 חודשי טיפול.

לאחרונה, הוטלה ביקורת על הטיפול ב-Ezetimibe (אזטרול) בשל העדר השפעה חיובית על CIMT במחקר ENHANCE ו-ARBITER-6 HALTS, למרות שחלה ירידה ברמות LDL מעבר לירידה עקב טיפול בסטטינים.

Am Heart J 2010; 160:701-714

לידיעה במדסקייפ