מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-4 באוגוסט 2010 ב- Annals of Neurology עולה כי גירוי מוחי עמוק (Deep Brain Stimulation, DBS) בחולים עם מחלת אלצהיימר קלה, השפיע על מעגלים מוחיים ספציפיים המעורבים בתהליך הזיכרון ונמצא בטוח. החוקרים מדווחים כי במחקר נמצא קשר בין טיפול ב-DBS ובין שיפור במבחנים קוגניטיביים והאטה בהידרדרות הקוגניטיבית בחלק מן המשתתפים.

החוקרים מסבירים כי DBS משמש לטיפול במחלת פרקינסון ובדיכאון. הם שיערו כי השיטה עשויה להשפיע גם על מעגלים קוגניטיביים ומעגלי זיכרון במוח, כפי שמשפיעה על מעגלי תנועה או מצב רוח.

זהו מחקר קליני בשלב 1 שכלל 6 משתתפים עם מחלת אלצהיימר קלה ע”פ הקריטריונים של ה- National Institute of Neurological and Communicative Disorders and StrokeAlzheimer’s Disease and Related Disorders Association. גיל המשתתפים הממוצע היה 60.7 שנים, 4 משתתפים היו גברים ו-2 נשים, וציון מבחן ה- Mini-Mental State Examination (MMSE) הממוצע של המשתתפים היה 22.3 בעת ההצטרפות. החוקרים מציינים כי 2 מהמשתתפים טופלו ב-Donepezil, משתתף אחד טופל ב-Donepezil ו-Memantine, 2 משתתפים טופלו ב-Reminyl ומשתתף אחד טופלו ב-Rivastigmine.

המשתתפים טופלו ב-DBS בעוצמה 3-3.5V, תדירות 130 הרץ ורוחב דופק של 90 מיקרו-שניות לאזור ההיפותלמוס והפורניקס, במשך 12 חודשים. החוקרים מסבירים כי אזור הפורניקס מכיל מסלולי קלט ופלט חשובים מההיפוקמפוס והאונה הטמפורלית המדיאלית. לדבריהם, במחקרים שנערכו בחיות ובני אדם נמצא כי הפורניקס מעורב בתהליכי זיכרון וכי פגיעה באזור הובילה להפרעות זיכרון.

המשתתפים עברו הכנסה דו”צ של האלקטרודות תחת הנחייה פלואורוסקופית בערות. הם שוחררו מבית החולים לאחר 1-3 ימים עם מערכת הגירוי במצב כבוי, והגיעו לאחר שבועיים נוספים להפעלת הגירוי. כמו כן עברו המשתתפים בדיקות FDG-PET חוזרות, על מנת להעריך את הפעילות המוחית.

החוקרים מדווחים כי בבדיקת ה-PET נצפה בכל המשתתפים שיפור מוקדם במטבוליזם ה-FDG בקורטקס הטמפורלי והפריאטלי, הן לאחר חודש והן לאחר שנה מתחילת הטיפול. בנוסף, נמצא כי הטיפול ב-DBS הגביר את פעילות ה- default mode network (DMN) המוחית. כמו כן, בחלק מהמשתתפים נצפה שיפור במבחני ה-MMSE וה- Alzheimer’s Disease Assessment Scale cognitive subscale (ADAS-Cog) והאטה בקצב ההידרדרות הקוגניטיבית לאחר 6 ו-12 חודשים.

החוקרים מציינים כי ניתוח הנחת האלקטרודות עבר היטב. תופעות לוואי של הטיפול כללו תופעות אוטונומיות וקרדיווסקולאריות, והתרחשו רק בהגדרת גירוי גבוה. הם מוסיפים כי במבחן הגירוי דיווחו 5 מ-6 המשתתפים על תחושת חום, אודם או הזעה במהלך גירוי בעוצמה גבוהה, ו-3 חוו עלייה בדופק ובלחץ הדם. הגדרות הגירוי הכרוני כללו רמות גירוי בגובה 50% מסף המתח שהוביל לתופעות הלוואי. במחקר לא נצפו הפרעות שינה, שינוי במשקל, הפרעה בתפקוד ההיפותלמוס, או הפרעות מטבוליות או אנדוקריניות לאחר כשנה.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי הנחת האלקטרודות באזורים מוחיים הקשורים לזיכרון, השפיעה על פעילות אזורים אלו ושיפרה את מטבוליזם הגלוקוז הפגוע באונה הטמפורלית והפריאטלית למשך שנה לפחות. הם מוסיפים כי בעבודות קודמות נמצא שחולי אלצהיימר עלולים לסבול מפעילות DMN ירודה, בשל משקעי אמילואיד או מנגנונים אחרים.

החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר ראשוני לא-מבוקר מסוג תווית פתוחה, אך מציינים כי התוצאות רומזות שגירוי אזור ההיפותלמוס והפורניקס עשוי לשפר את תהליכי הזיכרון, והשיפור הקוגניטיבי שנצפה התאים לשיפור במטבוליזם הגלוקוז המוחי. הם מסכמים כי התוצאות הראשוניות תומכות ביעילות ובבטיחות של DBS לטיפול במחלת אלצהיימר, ומצדיקות מחקר נוסף בתחום. בימים אלו הם מתכננים מחקר קליני בשלב 2.

מומחה מהתחום ציין כי תוצאות המחקר מעוררות עניין, אך דרושים מחקרים נוספים בנושא לפני שניתן לקבוע כי DBS עשוי לשמש לטיפול במחלת אלצהיימר.

Ann Neurol., 2010.

לידיעה במדסקייפ