מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם ב-13 באפריל 2010 ב- Arthritis & Rheumatism, עולה כי ילדים המקבלים טיפול במעכבי Tumor Necrosis Factor-alpha (TNF-a) עלולים לסבול מסיכון מוגבר לממאירות. עם זאת, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי ברור.

החוקרים כותבים כי קיימים 3 מעכבי TNF שאושרו לשימוש ע”י מנהל המזון והתרופות אמריקאי (FDA): Etanercept (אנברל) ו-Adalimumab (יומירה) שאושרו לטיפול בדלקת מפרקים של גיל הילדות (Juvenile Idiopathic Arthritis, JIA), ו-Infliximab (רמיקד) לטיפול במחלת קרוהן. לדברי החוקרים, בעבודות קודמות נמצא קשר בין טיפול במעכבי TNF-a ובין סיכון מוגבר לממאירות בקבוצות מסוימות של מבוגרים. עם זאת, טרם נקבע האם קיים גם סיכון דומה בילדים.

החוקרים מסבירים כי שיעור הסרטן בילדים עד גיל 19 שנים הוא נמוך. היארעות הסרטן השנתית בארה”ב בילדים עומדת על 16.8 מקרים ל-100,000, לעומת 468.7 מקרים ל-100,000 במבוגרים. לאחרונה עלה חשש בשל דיווחים על מקרי ממאירות בילדים שטופלו במעכבי TNF-a, ועל כן בדקו החוקרים דיווחים על ממאירות באוכלוסיה זו.

החוקרים ערכו חיפוש במאגר ה- Adverse Event Reporting System (AERS) של ה-FDA, ואיתרו ילדים שחלו בסרטן וטופלו ב-Infliximab, Etanercept ו-Adalimumab בגיל 0-18 שנים. הם השוו את שיעור הסרטן בקבוצה זו עם השיעור המדווח באוכלוסיית הילדים הכללית.

מהתוצאות עולה כי ל-AERS דווחו 48 מקרי ממאירות בילדים אלו, מהם 31 מקרים בילדים שטופלו ב-Infliximab, 15 לאחר טיפול ב-Etanercept ו-2 לאחר טיפול ב-Adalimumab. חציון משך הטיפול במעכבי ה-TNF-a היה 30 חודשים, ועל כן כותבים החוקרים כי לא סביר שהממאירות הייתה קיימת עוד קודם ואובחנה בטעות כמחלה ראומטית.

החוקרים מדווחים כי כמחצית ממקרי הסרטן שנצפו היו לימפומות, כולל לימפומה ע”ש הודג’קינס ו- non-Hodgkin’s lymphoma. שאר המקרים כללו לויקמיה, מלנומה, גידולים סולידיים וממאירויות אחרות. כמו כן, הם מציינים כי ב-88% מהמקרים דווח על שימוש בתרופות מדכאות חיסון אחרות, במקביל לטיפול במעכבי ה-TNF-a.

בהשוואה לשיעור הממאירות באוכלוסיית הילדים הכללית, שיעור הממאירות בילדים לאחר טיפול ב-Infliximab היה גבוה יותר, הן עבור לימפומות והן עבור כלל הממאירויות. שיעור הדיווח של לימפומות בקבוצה זו היה 44 מקרים ל-100,000 שנות אדם, שהינו גבוה פי 18 מהשיעור המדווח באוכלוסיית הילדים הכללית.

החוקרים מוסיפים כי בילדים שטופלו ב-Etanercept  נצפה שיעור דיווח לימפומות של 11 מקרים ל-100,000, שהינו גבוה פי 5 לעומת אוכלוסיית הילדים הכללית. עם זאת, שיעור דיווח כלל הממאירויות בקבוצה זו היה 22 מקרים ל-100,000, שהינו דומה לאוכלוסיית הילדים הכללית.

החוקרים לא חישבו את שיעור דיווח הממאירויות בילדים שטופלו ב-Adalimumab, שכן דווחו רק 2 מקרי ממאירות בקבוצה זו, ובשניהם טופלו הילדים גם במעכבי TNF-a אחרים.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי קיימות ראיות לכך שמתן מעכבי TNF-a לילדים קשור לסיכון מוגבר לממאירות. עם זאת, החוקרים מדגישים כי הילדים שנבדקו סבלו ממחלות רקע וטופלו בתרופות מדכאות חיסון, שעלולות גם הן להגביר את הסיכון לממאירות, ובשלב זה לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הטיפול התרופתי ובין הסיכון המוגבר לסרטן.

החוקרים מציינים כי מספר מקרי הממאירות וסוגי הסרטן הנדירים שנצפו בילדים אלו הם מדאיגים, בייחוד לאור שיעור הדיווח הנמוך יחסית של תופעות לוואי למערכת ה- AERSשל ה-FDA, התקופה הלטנטית הארוכה של הממאירות, והמספר המצומצם של ילדים המקבלים טיפול במעכבי TNF-a.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי 25 מבין 48 מקרי הממאירות שדווחו, התרחשו בילדים עם מחלת מעי דלקתית שנטלו תרופות מדכאות חיסון נוספות. לפיכך, מעריך הכותב כי הממצאים לא בהכרח רלוונטיים לילדים עם JIA. הוא מסביר כי בילדים המטופלים ב-Methotrexate קיים סיכון מוגבר ללימפומות, ולהערכתו הממצאים הנוכחיים לא הדגימו כי ילדים עם JIA המטופלים במעכבי TNF-a, סובלים מסיכון נוסף לממאירות מעבר לזה הקיים.

Arth Rheum. 2010

לידיעה במדסקייפ