מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות שני מחקרים שפורסמו בירחון ה- Diabetes Care, עולה כי HbA1c בלבד אינו מהווה כלי מהימן לזיהוי חולים בסיכון לסוכרת ומחלת לב, היות והוא אינו מדויק כמו מבחן סבילות לסוכר או רמות סוכר בצום.

לא ניתן להשתמש ברמות HbA1c מעל ל- 6.5% כקריטריון יחיד, ורמות HbA1c של 5.7% – 6.4% כזיהוי אלו בסיכון מוגבר.  יחד עם זאת, מדדים אלו יכולים להיות בשימוש נוסף לקטגוריות המתבססות על ערכי גלוקוז בצום ולאחר שעתיים עפ”י המלצות ארגון הסוכרת האמריקני לשנת 2010.

במחקר הראשון, החוקרים ניתחו רמות HbA1c, גלוקוז בדם בצום, וגלוקוז בדם לאחר שעתיים ב- 855 נבדקים, על מנת להעריך את יכולתם של מדדים אלו לזהות את הנבדקים המצויים בסיכון לסוכרת, וכן את הקשר של מדדים אלו לעמידות לאינסולין ולהפרשת אינסולין.

בין הנבדקים נכללו 136 חולי סוכרת.  HbA1c של 6.5% ומעלה זוהה ב- 32.3%, רמות גלוקוז בצום של 126 מ”ג/ד”ל ומעלה זוהו ב- 44.8%, ורמות גלוקוז לאחר שעתיים של 200 מ”ג/ד”ל ומעלה זוהו ב- 86.8%.  השילוב של HbA1c מוגבר ו/או רמות גלוקוז לא תקינות בצום (100 125 מ”ג/ד”ל) זיהו 52.2% מן הסוכרתיים, בעוד שהשילוב של רמות גלוקוז לא תקינות בצום ואי סבילות לסוכר (רמות גלוקוז לאחר שעתיים בין 140 ל- 199 מ”ג/ד”ל) זיהו 97.1%.

HbA1c בין 5.7% ו 6.4% זיהה רק 23.6% מ- 385 הנבדקים ללא סוכרת שהיו בסיכון מוגבר למחלה, בהשוואה ל- 69.1% שזוהו ע”י רמות גלוקוז בצום, ו 59.5% שזוהו עפ”י סבילות לסוכר.  השילוב של HbA1c בטווח זה ורמות גלוקוז לא תקינות בצום זיהה 75.6%, בעוד שהשילוב של רמות גלוקוז לא תקינות בצום ואי סבילות לסוכר זיהה 95.8%.

רמות HbA1c בין 5.7% ו 6.4% הראו רגישות נמוכה בעיקר בזיהוי נבדקים לבנים לא היספניים המצויים בסיכון מוגבר לסוכרת.

במודלים של רגרסיה לינארית, HbA1c היה פחות טוב בהערכת רגישות לאינסולין והפרשת אינסולין בהשוואה לרמות גלוקוז בצום, ורמות גלוקוז לאחר שעתיים.

החוקרים מסיקים כי תוצאותיהם מצביעות על כך שרמות HbA1c שהוצעו לאחרונה עשויות להיות טובות פחות מהמלצות המבוססות על רמות גלוקוז בצום ורמות גלוקוז לאחר שעתיים, הן בזיהוי סוכרת והן בזיהוי אלו המצויים בסיכון לסוכרת.

במחקר השני, החוקרים השוו HbA1c, רמות גלוקוז לאחר שעתיים, ורמות גלוקוז בצום כמנבאים של סוכרת סוג 2, מחלה קרדיו-וסקולארית ותמותה ממחלה קרדיו-וסקולארית במהלך 10 שנים של מחקר פרוספקטיבי שכלל 593 נבדקים.

64 נבדקים (17%) פיתחו סוכרת סוג 2, כולל 37.8% עם גלוקוז לא תקין בצום, 27.1% עם סבילות לקויה לגלוקוז, ו 37.5% עם רמות HbA1c בין 5.7% ו 6.5%.

הרגישות לניבוי סוכרת סוג 2 עמדה על 21.9% עבור רמות גלוקוז לא תקינות בצום, 32.8% עבור HbA1c מוגבר, ו 40.6% עבור סבילות לקויה לגלוקוז.  סגוליות נעה מ- 85.9% עבור סבילות לקויה לגלוקוז, 88.7% עבור HbA1c מוגבר ועד 92.6% עבור רמות גלוקוז לא תקינות בצום.

HbA1c של 6.5% ומעלה, יחד עם רמות גלוקוז לאחר שעתיים בטווח הסבילות הלקויה לגלוקוז והסוכרת, היו משמעותית קשורים בהתפתחות של מחלה קרדיו-וסקולארית, אולם רק בקרב נשים.

היחס בין סמנים אלו לתמותה ממחלה קרדיו-וסקולארית לא יכול היה להיות מוערך לאור שיעורי תמותה נמוכים במחקר זה.

טווח בינוני של HbA1c בין 5.7% ל- 6.4% עשוי להיות בעל תפקיד באוכלוסיה ללא סוכרת המיועד לזיהוי אלו המצויים בסיכון מוגבר לסוכרת סוג 2, בנוסף לרמות גלוקוז לא תקינות בצום ואי סבילות לגלוקוז.

החוקרים מסכמים כי מחקרים נוספים נדרשים על מנת להשוות רמות גלוקוז לאחר שעתיים, רמות גלוקוז בצום ו HbA1c כמנבאי סוכרת סוג 2 וסיכון לאירועים קרדיו-וסקולאריים.

Diabetes Care 2010

לידיעה במדסקייפ