מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי של ה-European League Against Rheumatism (EULAR) עולה כי צריכת אלכוהול קשורה בסיכון מופחת למספר מצבים ארתריטיים, לרבות דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis, RA), אוסטיאוארתריטיס וכן סוגים פחות שכיחים של דלקות מפרקים. עם זאת, החוקרים מזהירים מפני הסקת מסקנות ביחס לסיבתיות קשר זה.

מחקרים קודמים הציעו כי צריכת אלכוהול עשויה להיות בעלת השפעה מגינה כנגד ההתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית. השפעה זו, מזכירים החוקרים, הייתה ניכרת במיוחד בקרב מעשנים, אשר מצויים בסיכון גבוה יותר להתפתחות המחלה. הם מוסיפים כי עישון וצריכת אלכוהול הולכים פעמים רבות יד ביד.

במחקר הנוכחי הראו החוקרים כי קיים קשר בין צריכת כמויות נמוכות של אלכוהול ובין מצבים ארתריטיים, אולם מבהירים כי אין פירוש הדבר כי קיים בהכרח קשר סיבתי, וכי אין להסיק ממחקרם זה כי צריכת אלכוהול תהיה בעלת השפעה מגינה כנגד RA. ישנם מספר הסברים אפשריים אותם מציעים החוקרים לממצא זה, וביניהם הטענה לפיה אנשים עם דלקת מפרקים אינם חשים בטוב ואינם צורכים אלכוהול. אפשרות נוספת הינה כי אלכוהול מדכא את הדלקת או את דלקת המפרקים.

במחקר נכללו 997 חולים הנושאים אבחנה של סוג כלשהו של דלקת מפרקים מזה פחות משנתיים. מבין אלו, 651 חולים סבלו מדלקת מפרקים שגרונית, 273 סבלו מדלקת מפרקים תגובתית, ספונדילוארתרופתיה או ארתריטיס פסוריאטית ו-73 חולים סבלו מאוסטיאוארתריטיס.

החוקרים ניתחו את רמות צריכת האלכוהול בתחילת המעקב (ביחידות לשבוע) ואת ההשפעה של צריכה זו על הסיכון להתפתחות מחלה. התוצאות דווחו על פי יחס הסיכויים (OR) ותוקננו לגיל החולה, מינו, מדד מסת הגוף (BMI) ועישון.

החוקרים מדווחים כי ההשפעה של צריכת אלכוהול נצפתה עבור כל סוגי הארתריטיס שנבדקו. צריכת אלכוהול הייתה קשורה בסיכון נמוך משמעותית להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית (OR, 2.27; 95% CI = 10.22-0.34), אוסטיאוארתריטיס (OR, 0.31; 95% CI = 16.00-0.62), ספונדילוארתרופתיה (OR, 0.34; 95% CI = 17.00-0.67), ארתריטיס פסוריאטית (OR, 0.38; 95% CI = 0.23-0.62) וארתריטיס תגובתית (OR, 0.27; 95% CI = 0.14-0.52).

בנוסף, ביקשו החוקרים לבצע ניתוח של תת-קבוצה של החולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית על מנת לקבוע שמא הפיקו רווח מיוחד מצריכת האלכוהול. החולים רובדו על פי מצב ה-Anticitrullinated protein antibody (ACPA) ולאחר מכן הושוו לחולים הסובלים מסוגים אחרים של דלקות מפרקים.

בתת-ניתוח זה, טוענים החוקרים כי נצפתה השפעה מגינה מיוחדת בחולי ה-RA החיוביים ל-ACPA (OR, 0.59; 95% CI = 0.36-0.99). עם זאת, ממצא זה איבד את מובהקותו הסטטיסטית לאחר תקנון לרמת שקיעת הדם (OR, 0.63; 95% CI = 0.38-1.07).

החוקרים מוסיפים כי נצפה קשר הפוך בין דרגת הדלקת הסיסטמית, כפי שהוערכה על פי שקיעת הדם, ובין כמות האלכוהול שנצרכה (p=0.001). לא היה קשר מנה-תגובה בין כמות האלכוהול שנצרכה ובין הסיכון להתפתחות ארתריטיס.

החוקרים מספרים כי כעת בכוונתם לבחון את הקשר בין צריכת אלכוהול ובין מחלות דלקתיות אחרות, דוגמת מחלת קרוהן ומחלות מעי דלקתיות. לדבריהם, באם יתגלה כי חולים אלו שותים פחות אלכוהול מאנשים בריאים, עדיין הדבר לא יעיד על קשר של סיבה ותוצאה. בנוסף, יש ערך לטענתם לבחון חולים הסובלים מדלקת מפרקים ומצויים ברמיסיה ולהעריך בהם את רמת צריכת האלכוהול. יתכן ומרגע שחשים טוב יותר, שבים לשתות, מציעים החוקרים. באם אכן זהו המקרה, הרי שניתן יהיה להניח כי זו הארתריטיס אשר גורמת לאנשים להפסיק לשתות אלכוהול.

יו”ר ה-EULAR אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים, ציין כי המדובר בממצאים מעניינים, אם כי מזהיר שיש לנקוט במידה של זהירות בעת פירוש הנתונים. לדבריו, אלכוהול צריך לצרוך במשורה, תוך התייחסות להמלצות של רשויות בריאות הציבור המקומיות. הוא מזכיר כי מספר בעיות חברתיות ובריאותיות קשורות בצריכה מוגברת של אלכוהול, ולפיכך כל השלכות חיוביות צריכות להישקל רק בהקשר בריאותי רחב יותר.

מתוך הכנס השנתי של ה-European League Against Rheumatism (EULAR) שנערך בחודש יוני 2010 ברומא.

לידיעה במדסקייפ