מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Science ב- 24 ביוני, עולה כי שימוש בריפוי גנטי (gene therapy) הוביל להשבת תגובות חזותיות מורכבות בעכברים עם רטיניטיס פיגמנטוזה (RP – retinitis pigmentosa).
בעבר נעשו ניסיונות לשימוש בריפוי גנטי עבור מחלה זו, אולם המחקר התמקד בעיקר במוטציות בודדות. לאור העובדה ש- RP נובעת ממספר מוטציות בכמה גנים, לגישה זו היה ערך מעשי מוגבל.
במחקר הנוכחי, מדגישים החוקרים, אין חשיבות לסוג המוטציה הספציפית.
החוקרים מציינים כי במהלך המחלה קולטני האור מסוג המדוכים (rods) מתים בשלב מוקדם, בעוד שקולטני האור מסוג הקנים (cones), אשר אינם רגישים יותר לאור, שורדים זמן רב יותר.
במחקר בוצע שימוש ב- halorhodopsin, משאבת יוני כלור המופעלת ע”י אור ומצויה במיקרואורגניזמים חד תאיים בשם Archaea, בקנים שעברו ניוון. ביטוי של halorhodopsin בקנים אלו שהיו בלתי רגישים לאור סייע בהחלפת שרשרת העברת האור התקינה ובהשבת רגישותם לאור.
החוקרים השתמשו בוקטור נגיפי עם פרומוטרים ספציפיים לתאים על מנת להעביר את גן ה- halorhodopsin לקנים של שני מודלים עכבריים של RP. למודל הראשון הייתה מידה מסוימת של ראייה בעת הלידה אולם הופיע ניוון רשתית מהיר ועיוורון תוך 4 שבועות, בעוד שלמודל השני היה ניוון איטי של הרשתית, אולם ללא כל יכולת ראייה בלידה.
על אף שרוב או כל המדוכים מתו, קנים שביטאו halorhodopsin הדגימו זרמי אור גדולים, עקביים ומהירים יותר מתאי הפנוטיפ השכיח (wild-type).
כמו כן נמצא עיבוד אותות תפקודי באמצעות שכבות הרשתית, כפי שנמדד ע”י זרמים אקסיטטוריים המגורים ע”י אור מכיוון תאי גנגליון, נוירוני הפלט של הרשתית. זרמים אלו היו בעלי עוצמה דומה לאלו שנמדדו ברשתיות wild-type, והדגימו דינמיקה זהה בתגובה לעליות והפחתות בכמות האור.
עיבוד מרחבי, שנמדד כעיכוב לטראלי ורגישות כיוונית, הושב גם הוא ברשתיות שביטאו halorhodopsin.
בבדיקות התנהגותיות, שני המודלים העכבריים הטרנסגניים הגיעו לתוצאות טובות יותר משמעותית בהשוואה לעכברי ביקורת שביטאו חלבון אחר מ- halorhodopsin. למודל שהיה בעל יכולת ראייה בלידה וחווה ניוון מהיר היה התפקוד הטוב ביותר, וכן הוא היה היחיד שהראה תגובה קורטיקלית לאור.
לבסוף, בדקו החוקרים את המערכת שיצרו ברשתיות אנושיות שנשמרו חיות במשך שניים עד שלושה שבועות.
החוקרים מסכמים כי הצליחו להחזיר רגישות לאור ברשתיות אנושיות בתנאי מעבדה. יחד עם זאת, על מנת להשתמש במערכת זו באנשים, יש צורך במשקפיים מיוחדים אשר יתאימו רמות אור עפ”י טווח צר, היות ובמערכת זו יש אובדן של אדפטציה לעוצמות אור שונות.
הספיגה המירבית של halorhodopsin הינה בין 570 עד 580 ננומטר. ראיית צבעים אינה אפשרית בשלב זה, אולם החוקרים עובדים על מערכת מורחבת שתבטא חלבונים נוספים.
בשלב זה החוקרים מבצעים בדיקות בטיחות של השיטה בקופים. באם לא תופענה תגובות חיסוניות, יתכן שהמערכת תכנס לשימוש קליני בתוך 3 עד 5 שנים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!