האם טיפול בדיגוקסין מעלה את הסיכון לתמותה בחולים עם מחלת כליות בשלב סופני? (Journal of the American Society of Nephrology)

ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of the American Society of Nephrology עולה קשר בין טיפול בדיגוקסין ובין תמותה בחולים עם מחלת כליות בשלב-סופני.

החוקרים הופתעו לגלות כי דיגוקסין מעלה את הסיכון לתמותה בחולי דיאליזה, בעיקר בחולים המטופלים במינונים גבוהים. לדבריהם, אעפ”י שהטיפול נמצא בשימוש מזה למעלה מ-200 שנים, לא נערכו מחקרים נרחבים להערכת בטיחות ויעילות התרופה בחולים המטופלים בדיאליזה.

החוקרים העריכו את הקשר בין מרשם לדיגוקסין ומשך ההישרדות במדגם שכלל 120,864 חולים המטופלים בדיאליזה, בלמעלה מ-1800 מרפאות ברחבי צפון אמריקה, ונותרו במעקב למשך עד 4 שנים. מרשם לדיגוקסין ניתן ל-4% מהמשתתפים.

החוקרים מצאו קשר בין נטילת דיגוקסין ובין עלייה של 28% בסיכון לתמותה (HR = 1.28,  95% CI = 1.25-1.31(. עליה ברמת דיגוקסין בדם הינה גורם מנבא משמעותי לתמותה (HR = 1.19 עבור כל עליה של ב-1 ננוגרם למ”ל). בחולים עם רמות אשלגן נמוכות יותר לפני-דיאליזה, תועד הקשר הבולט ביותר בין סיכון מוגבר לתמותה ובין רמת דיגוקסין בדם (HR = 2.53 עבור רמת אשלגן בדם מתחת ל-4.3 mEq/L, לעומת HR = 0.86 עם רמת אשלגן בדם של מעל 4.6 mEq/L).

החוקרים כותבים כי טיפול בדיגוקסין בחולים תחת המודיאליזה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה, בעיקר בחולים עם רמות אשלגן נמוכות לפני הדיאליזה.

מגבלות המחקר כוללות מבנה מחקר תצפיתי, הישענות על נתוני מעקב קליני, אפשרות לערפלנים שלא נמדדו והטיית מידע עקב סיווג שגוי.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה להבין כיצד ניתן לטפל בבטחה בדיגוקסין בחולים תחת טיפולי המודיאליזה. בחולים הממשיכים בטיפול התרופתי, ניטור הדוק אחר רמות דיגוקסין וריכוז אשלגן בדם עשויים לצמצם את תופעות הלוואי האפשריות של התרופה.

J Am Soc Nephrol. Published online June 24, 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה