מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש שפורסם בגיליון יוני של ירחון Cancer עולה כי כ-18% מאנשים ששרדו את מחלת הסרטן דחו או ויתרו על שירות רפואי אחד או יותר בשל קשיים כלכליים.

החוקרים מסבירים כי ממצאיהם מעלים סוגיה חשובה בטיפול באנשים ששרדו סרטן, והיא שבעיות כלכליות עלולות למנוע מחלקם, ובמיוחד מאלו הצעירים מ-65 שנים, לזכות לשירותים רפואיים לו זקוקים.

במחקר נוסף שפורסם באותו גיליון, נמצא כי הסיכון לתמותה בתום 5 שנים המתוקנן לגיל היה יותר מכפול בקרב חולי סרטן החלחולת שאינם בעלי ביטוח רפואי.  החוקרים מדווחים כי הבדלים בשלב המחלה ובטיפול הסבירו כ-53% מהתמותה העודפת בקרב חולים הזכאים ל-Medicaid או כאלו שאינם בעלי ביטוח רפואי כלל, בעוד שגורמים אחרים הסבירו כ-17% מממצא זה. לדבריהם, ההבדלים בטיפול ובשלב המחלה נבעו ככל הנראה מכך שחולים אלו פנו מאוחר לקבלת טיפול ולא ביצעו בדיקות סקר מומלצות. החוקרים מוסיפים כי ממצאיהם מעידים על כך שלו היו חולים אלו בעלי ביטוח רפואי פרטי, מספר רב יותר מהם היה מאובחן בשלב מוקדם של הסרטן ורבים יותר היו זוכים לפיכך לטיפול המתאים לשלב זה של מחלתם.

במחקר הראשון, ביקשו החוקרים לנתח נתונים מסקר ה-National Health Interview Survey (NHIS) האמריקאי השנתי מהשנים 2003 עד 2006, ואיתרו 6,602 מבוגרים ששרדו סרטן ו-104,364 אשר לא הראו סיפרו קודם של סרטן. בנוסף, בחנו דיווחים עצמיים אודות ויתור על שירותים רפואיים בשל מחירם, וכן נבחנה השאלה שמא סיפור של סרטן ומוצא אתני או גזע היו קשורים בסבירות לויתור שכזה.

החוקרים מצאו כי בקרב מבוגרים ששרדו סרטן, ההימצאות של ויתור או דחיית שירותים רפואיים בשל סוגיה כלכלית עמד סביב 18%. ההימצאות של ויתור על טיפול רפואי הייתה 7.8% (95% CI = 7.1%-8.6%), וזו של דחיית טיפול רפואי הייתה 10.7% (95% CI = 9.8%-11.6%). בנוסף, ההימצאות של ויתור על תרופות מרשם היה 9.9% (95% CI = 9.1%-10.8%) וזו של ויתור על שירותי רפואת שיניים הייתה 2.7% (95% CI = 2.3%-3.2%).

בהשוואה לנבדקים ללא סיפור קודם של סרטן, אלו ששרדו סרטן וגילם פחות מ-65 שנים הראו סבירות גבוהה פי 1.49-1.95 לוותר או לדחות שירותים רפואיים (p<0.05). לדברי החוקרים, ממצא זה עומד בקנה אחד עם אלו של מחקר קודם אשר בחן את זמינות שירותי הרפואה באנשים צעירים יותר ששרדו סרטן תוך שימוש בנתוני ה-NHIS.

לאחר תקנון לערפלנים אפשריים כגון מין, רמת השכלה, כיסוי הביטוח הרפואי ומצבי תחלואה נלווים, נמצא כי ההשפעה של סיפור קודם של סרטן הייתה נמוכה יותר אם כי לא נעלמה לחלוטין. מאידך, מציינים החוקרים כי בקרב נבדקים מבוגרים מ-65 שנים, לא נצפו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות, עם וללא תקנון לערפלנים אלו.

כמו כן, נצפו הבדלים במוצא האתני ובגזע, אם כי תקנון למין, רמת השכלה, כיסוי הביטוח הרפואי ותחלואה נלווית הפך או העלים ממצאים אלו. לאחר התקנון, נמצא כי נבדקים שחורים וכאלו ממוצא היספאני ללא אבחנה של סרטן הראו סבירות נמוכה יותר לוותר על שירותי רפואה ורפואת שיניים או לדחות טיפול רפואי בהשוואה לכאלו עם סיפור קודם של סרטן.

החוקרים מוסיפים כי על אף שאנשים שחורים ששרדו סרטן הראו סבירות רבה יותר לוותר על תרופות מרשם ושירותי רפואת שיניים בהשוואה לאנשים לבנים, היחס בין סיפור קודם של סרטן ומוצא אתני או גזע לא היה מובהק סטטיסטית בהשוואה בין הגזעים. הם טוענים כי תבנית דומה נצפתה בין מבוגרים עם וללא סיפור קודם של סרטן.

במחקר השני, שאף הוא פורסם כאמור באותו גיליון, בחנו החוקרים את תפקידם של שלב המחלה, הטיפול בה ומספר גורמים נוספים בהבדלים בשרידות בקרב חולי סרטן קולו-רקטלי. הם מציינים כי הגבילו את עבודתם זו לחולים עם סרטן החלחולת, מאחר והטיפול בו, כמו גם שיטת חלוקת שלבי המחלה, נבדלים מאלו של סרטן המעי הגס ומאחר ומחקרים קודמים בתחום מוגבלים יותר בהשוואה לאלו שהתמקדו בסרטן המעי הגס.

תוך שימוש בנתוני מחקר ה-National Cancer Database, איתרו החוקרים 19,154 חולים עם סרטן החלחולת בגילאי 18-64 שנים, וביקשו להעריך את ההשפעה של מגוון גורמים על השרידות בתום חמש שנים. בין המשתנים שנבדקו נכללו מין, מוצא אתני / גזע, דירוג היסטולוגי, תת-סוג היסטולוגי, רמת ההשכלה, רמת ההכנסה ואזור המגורים, וכן סוג המרכז הרפואי, שלב המחלה והטיפול.

בסך הכל, מדווחים החוקרים כי חולים ללא ביטוח רפואי פרטי הראו סבירות גבוהה משמעותית לאבחנה של סרטן בשלב IV וסבירות נמוכה משמעותית לאבחנת המחלה בשלב I. בנוסף, חולים בעלי כיסוי של Medicaid וכאלו ללא ביטוח רפואי כלל הראו סבירות נמוכה יותר לקבל טיפולים מקובלים בהשוואה לאלו עם ביטוח רפואי פרטי. כך למשל, הם מציינים כי 95% מהחולים בעלי ביטוח רפואי פרטי ומחלה בשלב I עברו ניתוח, וזאת לעומת 83% מאלו ללא ביטוח רפואי. באותו האופן, מבין החולים שמחלתם אובחנה בשלב IV, 15% מאלו ללא ביטוח רפואי לא קיבלו כל טיפול, וזאת לעומת 4% בלבד בקרב אלו עם ביטוח רפואי פרטי.

בניתוח רב-משתני של הנתונים מצאו החוקרים כי כל הגורמים הפרוגנוסטיים ניבאו בצורה בלתי תלויה ומובהקת את השרידות בתום חמש שנות מעקב. לאחר תקנון לגיל, נמצא כי חולים בעלי כיסוי ביטוחי של תוכנית Medicaid או ללא ביטוח רפואי כלל הראו סיכון גבוה פי למעלה מ-2 למות תוך חמש שנים בהשוואה לאלו עם ביטוח רפואי פרטי.

בנוסף, לאחר תקנון לכל המשתנים למעט הטיפול ושלב המחלה, עמד יחס הסיכון על 1.88 (95% CI = 1.72-2.04) עבור חולים בתוכנית Medicaid ו-1.84 (95% CI = 1.69-2.01) עבור אלו ללא ביטוח רפואי כלל. לאחר תקנון נוסף לגורמים אלו, עמד יחס הסיכון על 1.34 (95% CI = 1.22-1.46) ו-1.29 (95% CI = 1.18-1.42), בהתאמה.

לטענת החוקרים, תוצאות מחקרם זה מספקות ראיות ניכרות לכך שניתן לייחס את השרידות הגרועה יותר של חולי סרטן ללא ביטוח רפואי פרטי במידה רבה לשלב מאוחר יותר של המחלה בעת האבחנה ולאיכות ירודה של הטיפול. הם מוסיפים כי גורמים אלו ניתנים לשינוי באמצעות רפורמה במערכת הבריאות. לדבריהם, יתכן ואין די בהתייחסות למחסומים הקשורים בביטוח רפואי ובעלויות הכרוכות בו העומדים בפני מניעה באיכות גבוהה, זיהוי מוקדם של המחלה ומתן טיפול, על מנת לצמצם הבדלים בין קבוצות שונות של חולי סרטן. עם זאת, הם טוענים כי ממצאיהם אלו מעידים על כך שמחסומים אלו עשויים להיות חשובים במיוחד.

Cancer 2010

לידיעה במדסקייפ