מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש בתווית גלויה אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Lancet עולה כי הוספת התכשיר Liraglutide לטיפול ב-Metformin הורידה טוב יותר את רמות ה-HbA1c בהשוואה ל-Sitagliptin בחולי סוכרת מסוג 2.

החוקרים מסבירים כי Metformin הינו הטיפול הראשוני בחולי סוכרת מסוג 2, ואולם חולים רבים אינם משיגים שליטה ראויה עם תכשיר זה לבדו. תרופות המשפיעות על מערכת ה-Incretin הינן אפשרויות טיפוליות במצב זה. שני סוגי תרופות המשפיעים על מערכת זו זמינות כיום: אגוניסטים לרצפטור ל-Glucagon-like peptide-1 (GLP-1) ומעכבי Dipeptidyl Peptidase (DPP-4) (ה-gliptins), המגבירים את הריכוזים של ה-GLP-1 האנדוגני ושל הפוליפפטיד האינסולינוטרופי התלוי-גלוקוז. במחקר זה, ביקשו החוקרים להשוות את ההשפעות של אגוניסט ל-GLP-1 (Liraglutide) לאלו של מעכב DPP-4 (Sitagliptin).

החולים שנכללו במחקר היו מבוגרים (בגילאי 18 עד 80 שנים) הסובלים מסוכרת מסוג 2 אשר לא השיגו שליטה טובה במחלתם על אף טיפול במטפורמין במינון 1.5 מ”ג ליום ומעלה למשך שלושה חודשים לפחות. החולים הוקצו אקראית לקבל liraglutide במינון 1.2 מ”ג, 1.8מ”ג או לחילופין Sitagliptin במינון 100 מ”ג, כולם פעם ביום. משך הטיפול היה 26 שבועות, ויעדו העיקרי נקבע כשינוי ב-HbA1c מתחילת המעקב לשבוע 26. בתחילה ביקשו החוקרים לבצע השוואת Non-inferiority עם טווח של 0.4%, ולאחריו ניתוח Superiority. בניתוח נכללו כל החולים אשר נטלו לפחות מינון אחד של תרופות המחקר ואשר עבורם זמינה הייתה לפחות מדידה אחת של רמת HbA1c שלאחר תחילת המעקב.

החוקרים מדווחים כי מבין 1,302 חולים שנסקרו בתחילה, 655 נמצאו כמתאימים להיכלל במחקר ולפיכך הוקצו אקראית. רמת ה-HbA1c הבסיסית הממוצעת הייתה 8.5%.

בתום 26 שבועות של מעקב, נמצא כי המידה הרבה ביותר של הורדת ה-HbA1c נצפתה בקבוצת ה-Liraglutide במינון 1.8 מ”ג (-1.50%; 95% CI = -1.63 – -1.37, כך ב-218 חולים), ולאחריה קבוצת ה-Liraglutide במינון 1.2 מ”ג (-1.24%; 95% CI = -1.37 – -1.11, כך ב-221 חולים), ולבסוף קבוצת ה-Sitagliptin (-0.90%; 95% CI = -1.03 – -0.77, כך ב-219 חולים). השינויים הממוצעים המוערכים ל-Liraglutide במינון 1.8 מ”ג לעומת Sitagliptin היו -0.60% (95% CI = -0.77 – -0.43; p < 0.0001) ול-Liraglutide במינון 1.2 מ”ג לעומת Sitagliptin היו -0.34% (95% CI = -0.51 – -0.16; p < 0.0001). יעדיו המשניים של המחקר הראו אף הם עדיפות ל-Liraglutide, מציינים החוקרים.

בהערכת בטיחות הטיפול, נמצא כי תופעות לוואי רציניות לא היו שכיחות באף אחת מקבוצות המחקר. בחילות הופיעו בתדירות רבה יותר בעקבות הטיפול ב-Liraglutide בהשוואה ל-Sitagliptin, אולם תופעות לוואי שאינן קשורות למערכת העיכול היו דומות בין שלוש הקבוצות. חולה בודד (מקבוצת ה-Liraglutide במינון 1.2 מ”ג) בהל מאירוע היפוגליקמיה רציני, בעוד שהיפוגליקמיה מינורית אירעה במידה שווה בין הקבוצות השונות.

החוקרים מסכמים כי התכשיר Liraglutide הראה במחקרם זה עדיפות על פני Sitagliptin בהורדת רמות HbA1c באוכלוסיית חולים זו, עם פרופיל תופעות לוואי דומה באופן כללי בין הקבוצות. הם מציינים כי ההשפעה שנצפתה בעקבות הטיפול ב-Sitagliptin הייתה דומה לזו שדווחה במחקרים קודמים, ומציעים כי היעילות המוגברת הייתה מאחר ו-liraglutide משיגה רמות פרמקולוגיות של התרופה בדם בעוד ש-Sitagiptin משיגה רמות פיזיולוגיות בלבד של GLP-1.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון דנים מומחים בתחום במקומם האפשרי של טיפולי Incretin בטיפול בסוכרת מסוג 2.

מעוניין/ת לקיים דיון/לשאול בהקשר לסוכרת? בביה”ס לסוכרת תוכלו להכנס לפורום הדיונים ולברר סוגיות אקטואליות צוות המומחים של ביה”ס בראשותו של פרופ’ איתמר רז ישמחו לקיים עמכם דיון.

Lancet 2010; 375: 1410-2, 1447-56

לידיעה ב-NeLM