ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of Clinical Endocrinology עולה כי בחולים עם היפרפאראתירואידיזם ראשוני קל, אין ביטויים קרדיווסקולאריים של המחלה.  עם זאת, ביטויים אלו יבואו לידי ביטוי בחולים עם היפרפאראתירואידיזם ראשוני בדרגה חמורה יותר, כפי שמתבטא ברמות וויטמין D נמוכות ורמות גבוהות של קלציום והורמון PTH (Parathyroid Hormone).

לדברי החוקרים, בעוד שהיפרקלצמיה מתונה-עד-חמורה מלווה בתמותה קרדיווסקולארית מוגברת, ההשפעה של מחלה פחות-חמורה על הבריאות הקרדיווסקולארית היא פחות-מובנית. חלק מהמחקרים קשרו בין המסה המוגדלת של חדר שמאל או פגיעה בתפקוד הדיאסטולי ובין היפרפאראתירואידיזם ראשוני, אך רובם לא היו מבוקרים או לא תקננו לגורמי סיכון קרדיווסקולאריים.

במחקר הנוכחי החוקרים ניתחו את מסת החדר השמאלי, תפקוד דיאסטולי והסתיידות מסתמים, ב-54 חולים עם המחלה ו-76 ביקורות בריאות.

מרבית החולים סבלו מהיפרפאראתירואידיזם ראשוני קלה, עם רמת קלציום ממוצעת של 10.5 מ”ג לד”ל, רמת PTH של 96 פיקוגרם למ”ל ורמת 25-Hydroxyvitamin D של 37.4 ננוגרם למ”ל.

ב-15% מהחולים תועדה עלייה במדד מסת חדר שמאל; במחציתם אובחן בנוסף יתר לחץ דם. מדד מסת חדר שמאל הממוצע עמד על 98 גרם למ”ר בקבוצת החולים עם היפרפאראתירואידיזם ראשוני ו-96 גרם למ”ר בקבוצת הביקורות. בשתי הקבוצות תועדו שיעורים דומים של הסתיידות הטבעת המיטראלית, גם לאחר תקנון לגורמי סיכון קרדיווסקולאריים.

מדדי תפקוד דיאסטולי היו בטווח התקין בחולים ובביקורות.

החוקרים מצאו קשר שלילי בין רמות וויטמין D ובין מדד מסת חדר שמאל בקבוצת החולים, אך לא בקבוצת הביקורות. בחולים עם יחס נמוך יותר של מהירות זרימה דרך המסתם המיטראלי מוקדמת ומאוחרת, תועדו בנוסף רמות PTH וסידן גבוהות יותר, בהשוואה לחולים עם יחס תקין בין מהירות זרימה מוקדמת ומאוחרת.

בעוד שבחולים עם היפרפאראתירואידיזם ראשוני קל לא תועד סיכון מוגבר לאבנורמליות באף אחד מהמדדים הקרדיווסקולארים שנבדקו במחקר, מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה כי היפרפאראתירואידיזם ראשוני אכן משפיע על היבטים אחרים של המערכת הקרדיווסקולארית.

לאור זאת, החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

J Clin Endocrinol Metab 2010

לידיעה במדסקייפ