מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר שפורסם בירחון ה- Journal of the American College of Cardiology, עולה כי טיפול בסטטינים (statins) לאחר אוטם לבבי באוכלוסיה המבוגרת מפחית תמותה קרדיו-וסקולארית מבלי להעלות סיכון לחלות בסרטן.

החוקרים מציינים כי מטהאנליזות של מחקרים גדולים שעסקו בשימוש בסטטינים ,לא זיהו היארעות מוגברת במקרי סרטן בעקבות השימוש, אולם יש לזכור כי האוכלוסיה המבוגרת מצויה ממילא בסיכון מוגבר לחלות בסרטן.

במחקר הנוכחי נכללו 14,907 משתתפים מתוך ה- RIKS-HIA (Register of Information and Knowledge About Swedish Heart Intensive Care Admissions).  המשתתפים היו בגילאי 80 שנים ומעלה, אשר אושפזו תחת האבחנה של אוטם לבבי חריף בין ינואר 1999 ודצמבר 2003.  הם חולקו לשלוש תת קבוצות: A קבוצת המחקר במלואה; B קבוצת המחקר ללא חולים שנפטרו תוך שבועיים מהאירוע החריף; ו- C קבוצת המחקר ללא חולים שנפטרו תוך שנה מהאירוע החריף.  החלוקה בוצעה על מנת להימנע מהטיה הקשורה בהשפעות תוחלת חיים קצרה ותחלואות נלוות על בחירת הטיפול הנעשית ע”י המטפלים.  זמן המעקב הממוצע עמד על 296 ימים.  יש לציין כי 59% מקבוצה A נפטרו בזמן המעקב.

מתוצאות המחקר עולה כי תמותה מכל הסיבות הופיעה בשיעורים נמוכים יותר בחולים שטופלו בסטטינים, בכל הקבוצות: 237.3 מקרי תמותה ל- 1000 שנות-חולה במשתמשים בסטטינים לעומת 552.7 ל- 1000 בקבוצת הביקורת (סיכון יחסי עבור המשתמשים בסטטינים: 0.55, 95% CI  0.51-0.59).   בקבוצה B שיעורי התמותה הכללית עמדו על 200.1 ל- 1000 שנות חולה במשתמשים בסטטינים לעומת 386.8 ל- 1000 בקבוצת הביקורת (סיכון יחסי: 0.65, 95% CI  0.60-0.71).  בקבוצה C עמדו השיעורים על 93.8 מול 179.2 ל- 1000 שנות-חולה בהתאמה (סיכון יחסי: 0.66, 95% CI  0.59-0.76).  ממצאים דומים עלו בנוגע לתמותה קרדיו-וסקולארית ותמותה כתוצאה מאוטם לבבי.  עוד עולה כי לא הודגמה עלייה בתמותה כתוצאה מסרטן בקרב המשתמשים בסטטינים, בין שלושת הקבוצות.  לדוגמא, בקבוצה A נמצאו 16.9 מקרי תמותה ל- 1000 שנות-חולה בקרב המשתמשים בסטטינים, ו 28.6 מקרים ל- 1000 בקבוצת הביקורת (סיכון יחסי 0.62).

החוקרים מסכמים כי עפ”י התוצאות, לסטטינים קיימת השפעה מגנה בקרב חולים קשישים לאחר אוטם לבבי, הדומה לזו שהודגמה ע”י מחקרים קליניים שבוצעו עבור אוכלוסיה בגיל העמידה.  יחד עם זאת, הם מציינים את מגבלות המחקר, וביניהן, העדר בחירה אקראית של המשתתפים, השימוש במכתבי השחרור על מנת לקבוע את הטיפול שנלקח ע”י המשתתפים, וכן זמן המעקב הקצר באופן יחסי.

J Am Coll Cardiol 2010

לידיעה ב NeLM