מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Journal of General Internal Medicine עולה כי חולי סוכרת הסובלים בנוסף מדיכאון מאג’ורי עשויים להימצא בסיכון מוגבר כמעט פי 3 לפתח דמנציה בהשוואה לחולי סוכרת שאינם סובלים מדיכאון.

לדברי החוקרים, ממצא זה הינו חשוב במיוחד מאחר ועם הזדקנות האוכלוסייה, ישנו צורך הולך וגובר לאתר רמזים לגבי הגורמים התורמים לשיעורים ה’אפידמיים’ של דמנציה. לטענתם, כיום ישנו שיעור גבוה מאי פעם של אוכלוסייה מזדקנת, והשיעור של דמנציה הולך ועולה עם כל עשור. הם מוסיפים כי הן סוכרת והן דיכאון הינם מצבים ברי טיפול, ושניהם מהווים גורמי סיכון להתפתחות דמנציה. באם ניתן לטפל בשני גורמים אלו, ניתן יהיה אולי לצמצם את ההימצאות של מחלה זו, הם מציעים.

החוקרים טוענים כי תוצאות מחקרם זה מדגישות את החשיבות של איתור דיכאון בקרב מטופלים חולי סוכרת וביצוע בדיקות סקר לסוכרת בקרב מטופלים הסובלים מדיכאון.

במחקר העוקבה הפרוספקטיבי, המכונה Pathways Epidemiologic Follow-up Study, נכללו 3,837 חולים עם סוכרת שנרשמו ל-Group Health, היא תוכנית ביטוח רפואי במדינת וושינגטון. בתחילת המעקב, נתבקשו הנבדקים להשלים את שאלון ה-Patient Health Questionnaire, ובו נאסף מידע אודות תשעת תסמיני הדיכאון מאג’ורי על פי ה-DSM-IV.

לאחר כחמש שנות מעקב, ביקשו החוקרים לקבוע את הימצאות הדמנציה בקרב הנבדקים שנותרו בחיים ואשר לא סבלו מדמנציה בתחילת המחקר, וזאת בהתבסס הן על מאגרי מידע מאשפוזים והן על מידע מהרפואה הקהילתית, תוך שימוש בקודים של ה-ICD-9-CM, ובהם הקטגוריות של Senile dementia uncomplicated, מחלת אלצהיימר, דמנציה וסקולארית ודמנציה שאיננה מוגדרת.

החוקרים מדווחים כי במהלך תקופת המעקב, ענו 199 משתתפים (5.2%)- המייצגים למעלה מ-15,468 שנות אדם של מעקב, על ההגדרה הראשונית של דמנציה עם אבחנה אחת לפחות של דמנציה על פי ה-ICD-9-CM, ועם שיעור היארעות של 12.9 לכל 1,000 שנות אדם.

מבין 455 החולים שהראו דיכאון מאג’ורי בתחילת המעקב, 7.9% קיבלו אבחנה חדשה של דמנציה במהלך 1,671 שנות אדם של המעקב, עם שיעור היארעות של 21.5 לכל 1,000 שנות אדם. זאת לעומת 163 מבין 3,382 החולים (4.8%) ללא דיכאון מאג’ורי במהלך 13,797 שנות אדם של המעקב, עם שיעור היארעות של 11.8 לכל 1,000 שנות אדם.

החוקרים מוסיפים כי לאחר תקנון לגיל, מין, גזע, רמת השכלה, משך מחלת הסוכרת, סיבוכי סוכרת, יתר לחץ דם, הרגלים בריאותיים ומשתנים נוספים, עמד יחס הסיכון (HR) להתפתחות דמנציה בקרב החולים עם דיכאון מאג’ורי על 2.69 (95% CI = 1.77-4.07) בהשוואה לאלו שלא סבלו מדיכאון מאג’ורי.

כשהוצאו מהניתוח חולים אשר פיתחו דמנציה במהלך השנתיים הראשונות למעקב, נתקבלו תוצאות דומות (HR, 2.05), וכך היה גם כשעשו החוקרים שימוש בהגדרה השמרנית יותר לדמנציה הדורשת שני קודים של ה-ICD-9-CM ומעלה (HR, 2.77).

דיכאון וסוכרת קשורים זה בזה בצורה קרובה בקשר דו צדדי, כשבין 15-20% מחולי סוכרת צפויים לסבול מדיכאון קליני משמעותי, ודיכאון שכיח פי 2-3 בקרב חולי סוכרת לעומת אלו ללא סוכרת. מאידך, אחת הדרכים בה דיכאון עלול להגביר את הסיכון להתפתחות סוכרת, הם טוענים, הינה הזנחה עצמית. חולי סוכרת הסובלים מדיכאון אינם מקפידים על התזונה הדרושה, הם מעשנים יותר, סובלים יותר מהשמנת יתר ומראים רמות גבוהות יותר של גלוקוז בדם. בנוסף, הם נוטים להראות היענות ירודה יותר לטיפול התרופתי.

עם זאת, הזנחה עצמית איננה מסבירה ככל הנראה את הסיכון המוגבר לדמנציה בקרב חולי סוכרת הסובלים מדיכאון. במחקר הנוכחי ביצעו החוקרים תקנון לרמת הפעילות הגופנית הבסיסית, עישון והרגלי אורח חיים נוספים. החוקרים משערים כי יתכן והדבר מעיד על כך שאלו הם ההיבטים הביולוגיים של הדיכאון, כגון השפעתו על הציר ההיפותלמי-היפופיזרי ורמות הקורטיזון המוגברות, השפעתו על מערכת העצבים האוטונומית וההשפעה על גורמים פרו-דלקתיים, המהווים את הסיבות לכך שדיכאון קשור בסיכון מוגבר להתפתחות דמנציה.

הסבר אפשרי נוסף הינו לדבריהם כי דיכאון עשוי להיות תסמין פרודרומלי של שלביה המוקדמים של דמנציה. עם זאת, הממצא לפיו דיכאון נותר קשור בסיכון מוגבר לדמנציה גם לאחר הוצאת החולים שאובחנו כסובלים מדמנציה בשנתיים הראשונות למעקב מניתוח הנתונים, מציע כי יתכן ואין זה המקרה.

לבסוף, יתכן וסוכרת מגבירה את הסיכון לדיכאון באמצעות סיבוכיה, לרבות אובדן מאור העיניים או אמפוטציות, העשויים להיות בעלי השפעה מכרעת על מצב רוחם של החולים.

לטענת החוקרים, על הרופאים בקהילה לסקור את מטופליהם הסוכרתיים לדיכאון כשם שהיו סוקרים אותם לעישון. מאידך, על הפסיכיאטרים לסקור את מטופליהם הסובלים מדיכאון לסוכרת. הם מסבירים כי אנשים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות כגון סכיזופרניה והפרעה ביפולארית מראים הימצאות גבוהה משמעותית של סוכרת, וכי בקרב חולים פסיכיאטריים כרוניים שיעור הסוכרת הינו גבוה פי 2 עד 3 (מאשר באוכלוסייה הכללית).

החוקרים מציינים כי רופאים המתמחים בפסיכיאטריה מקבלים הכשרה לאבחן מחלות כרוניות ולנטר את משקלם ולחץ דמם של מטופליהם, בין היתר משום שתרופות פסיכיאטריות מסוימות גורמות לעלייה במשקל.

בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים כי האבחנה של דיכאון לא נעשתה באמצעות ראיון פסיכיאטרי מובנה, וכי נעשתה בתחילת המעקב בלבד. בנוסף, התבסס מחקרם זה על דיווח עצמי בכל הנוגע להרגלי בריאות (גם כאן, רק בתחילת המעקב) וכי הזיהוי של דמנציה התבסס על קודים לדמנציה ולפיכך דרש כי רופא יזהה את המצב המתפתח.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי המחקר הנוכחי מעניין אולם אינו עושה סדר בבלבול האופף את סוגיית הקשר האפשרי בין דיכאון ובין דמנציה. הוא מוסיף כי עד כה היו מחקרים אשר מצאו קשר שכזה, והיו גם כאלו שלא מצאוהו. מאידך, מחקרים הקושרים בין סוכרת ובין ההתפתחות של דמנציה הינם מבוססים באופן יחסי.

לדברי המומחה, על אף שהמחקר כלל בתחילה 3,837 חולים, רק 36 מבין אלו שסבלו מדיכאון מאג’ורי בתחילת המעקב קיבלו במהלכו אבחנה חדשה של דמנציה. בסופו של דבר, הוא מוסיף, המידע שנצבר במחקר הנוכחי עודות דיכאון, סוכרת ודמנציה מתבסס על אותם 36 חולים בלבד, כאשר התקנון לערפלנים וההסגות למבנה המחקר עשויים לצמצם מספר זה עוד יותר.

מעוניין/ת לקיים דיון/לשאול בהקשר לסוכרת? בביה”ס לסוכרת תוכלו להכנס לפורום הדיונים ולברר סוגיות אקטואליות צוות המומחים של ביה”ס בראשותו של פרופ’ איתמר רז ישמחו לקיים עמכם דיון.

לידיעה במדסקייפ