ממחקר חדש עולה כי מתן טיפול באנטי-היסטמינים Diphenhydramine או Ranitidine (זנטק) לחולים עם דלקת תוספתן עם פרפורציה, מעלה באופן דרמטי את הסיכון שלהם לפתח אבצס תוך-בטני. החוקרים כותבים כי מתן אחת התרופות הללו מביאה לעליה של פי שתיים בסיכון, ואילו מתן שתי התרופות הללו מביא לעליה של פי ארבע.

לדברי החוקרים, כל חולה בו אין התוויה למתן תרופות אלו, ככל הנראה אינו צריך לקבל אותן.

החוקרים מציינים כי רופאים מטפלים לעיתים קרובות בכאב על-רקע דלקת תוספתן עם פרפורציה ב-Ketorolac Tromethamine, שעשוי להביא לגסטריטיס, או תרופות נרקוטיות, העלולות לגרום לגרד. Ranitidine, חסם קולטן ל-Histamine-2 המדכא את חומצת הקיבה, ו- Diphenhydramine, חסם קולטן Histamine-1 המפסיק גרד ומעודד שינה, ניתנים, לעיתים באופן מניעתי,  כנגד תופעות לוואי אלו.

במהדורת פברואר של Archives of Surgery החוקרים מסבירים כי במהלך מחקר פרוספקטיבי של שני משטרי טיפול אנטיביוטי לדלקת תוספתן עם פרפורציה, הם מצאו כי בחולים שטופלו ב-Ranitidine תועדה שכיחות גבוהה יותר של אבצס תוך-בטני.

המחקר כלל 98 ילדים (בגיל ממוצע של 8.6 שנים). בקרב 41 הילדים שלא קיבלו טיפול ב-Ranitidine או Diphenhydramine, שיעור האבצסים עמד על 10%. מנגד, החוקרים מצאו כי שיעור האבצסים עמד על 17% בקרב 24 הילדים שטופלו ב-Ranitidine בלבד, 18% ב-17 הילדים שטופלו ב- Diphenhydramine בלבד, ו-44% ב-16 הילדים שנטלו את שתי התרופות.

מניתוח רב-משתנים עולה כי שיעור האבצסים היה גבוה יותר משמעותית עם Ranitidine (p=0.05) ו- Diphenhydramine (p=0.03). כמו כן, החוקרים זיהו השפעה תלוית-מינון בין טיפול ב-Ranitidine ובין שיעור האבצסים (p=0.003).

מנגד, לא תועד קשר בין שיעור האבצסים ובין נטילת Ketorolac (טופדול), Naloxone, Ondansetron (זופרן) או תרופות נרקוטיות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי הם אינם טוענים כי תרופות אלו מזיקות לחולים, אך יכולים לקבוע באופן חד-משמעי כי הן אינן עוזרות להם, ואין לתת אותן אלא אם קיימת התוויה ברורה לטיפול זה.

Arch Surg 2010;145:143-146

לידיעה במדסקייפ