ממחקר חדש שפורסם במהדורת 7 בינואר של Clinical Journal of the American Society of Nephrology עולה קשר בין להיפונתרמיה קלה ובין סיכון מוגבר לשברים, בלא-תלות באוסטיאופורוזיס.

לדברי החוקרים, ההסבר לממצאים אלו הוא נובע ככל הנראה מעדויות שפורסמו לאחרונה לפיהן ייתכן קשר בין היפונתרמיה קלה ובין הפרעות באיזון ויציבה, עם סיכון מוגבר לנפילות.

החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי לכימות הקשר בין להיפונתרמיה ושברים.

מדגם המחקר כלל 1408 נשים בהן נערכו בדיקות להערכת צפיפות המינראלים של העצם ובדיקות מעבדה לפני ספטמבר 2006 ואפריל 2007. דיווחים-עצמיים על שברים אושרו בבדיקות הדמיה ו/או תיעוד שברים במרפאות.

ריכוז הנתרן הממוצע בדם עמד על 150.8 מ”מול לליטר. 59 משתתפות (4.2%) אובחנו עם להיפונתרמיה (נתרן מתחת ל-135 מ”מול לליטר), 634 (45%) אובחנו עם אוסטיאופורוזיס וב-254 (18.0%) תועד לפחות שבר אחד בעבר.

ההיארעות של היפונתרמיה עמדה על 8.7% בנשים עם שברים, זאת בהשוואה ל-3.2% באלו ללא שברים (p<0.001). מניתוח רב-משתנים עולה קשר בין להיפונתרמיה ובין היארעות שברים (OR = 2.25,  p<0.01).

החוקרים מסבירים כי בעוד להיפונתרמיה הינה ממצא נפוץ יחסית, בעיקר בקשישים, לעיתים קרובות מתעלמים ממנה. במידה וממצאים אלו יאושרו, אזי יש להקפיד על תשומת לב רבה יותר לאבחנה וטיפול להיפונתרמיה, בעיקר בחולים בסיכון גבוה לנפילות.

בנוסף, לעיתים קרובות הגורם להיפונתרמיה הוא יאטרוגני, וזוהי תופעה נפוצה בעקבות טיפול תרופתי תיאזידים או SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), ויש לערוך בדיקות סקר לאחר התחלת טיפול זה, ובמידה ואובחנה להיפונתרמיה יש לשקול את יחס עלות-תועלת בחולה הספציפי.

Clin J Am Soc Nephrol 2010

לידיעה במדסקייפ