מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-2 בפברואר 2010 של ה- Journal of the American College of Cardiology, עולה כי מדידות חוזרות של N-terminal pro-B-type natriuretic-peptide (NT-proBNP) הדגימו שינויים משמעותיים בערכי הסמן לאורך זמן. היות ורמות NT-proBNP מהוות גורם ניבוי עצמאי לאי ספיקת לב ותמותה קרדיווסקולארית בקשישים, השינויים שנצפו רומזים על שינויים דינאמיים בסיכון הקרדיווסקולארי.

החוקרים בדקו נתונים על 2,975 משתתפים ללא היסטוריה של אי ספיקת לב ממחקר ה- Cardiovascular Health Study (CHS), שהינו מחקר אורכי שהחל בשנות ה-90 המוקדמות. גיל המשתתפים היה 65 שנים לפחות בעת ההצטרפות, 41% מהם היו גברים, 16% ממוצא אפריקאי-אמריקאי, 18% סבלו ממחלת לב כלילית ו-18% סבלו מסוכרת. החוקרים בדקו את ערכי NT-proBNP ממדידות שנערכו בעת ההצטרפות ושנתיים עד שלוש שנים לאחר מכן.

מתוצאות המחקר עולה כי לאחר חציון של 11.9 שנים נצפה שיעור אי ספיקת לב של 2.6 ל-100 שנות אדם ושיעור תמותה קרדיווסקולארית של 2.1 ל-100 שנות אדם. החוקרים ערכו תקנון לגיל, מין, גזע, עישון, יתר לחץ דם, לחץ הדם הסיסטולי, HDL, רמת הכולסטרול הכוללת, ערך NT-proBNP הבסיסי, התפקוד הכלייתי, מדד מסת הגוף, סוכרת, אי ספיקת לב ושימוש בתקופות מקבוצת מעכבי ACE, חסמי הרצפטור לאנגיוטנסין וחסמי בתא.

לאחר התקנון נמצא כי בהשוואה לחולים עם ערכי NT-proBNP בחמישון התחתון (<47.5 פ”ג/מ”ל), בחולים עם ערכים בחמישון העליון (<267.7 פ”ג/מ”ל) נצפתה עלייה מובהקת בסיכון לאי ספיקת לב (HR 3.05, 95% CI 2.46-3.78) ותמותה קרדיווסקולארית (HR 3.02, 95% CI 2.36-3.86).

בחולים עם רמות NT-proBNP בסיסיות נמוכות מ-190 פ”ג/מ”ל שהדגימו עלייה גבוהה מ-25% בערכי הסמן במדידה השנייה (ל-190 פ”ג/מ”ל לפחות), נצפה סיכון מוגבר לאי ספיקת לב (HR 2.13, 95% CI 1.68-2.71) ותמותה קרדיווסקולארית (HR 1.91, 95% CI 1.43-2.53), לעומת חולים עם עלייה של עד 25% בערכי הסמן.

בקרב חולים עם רמות NT-proBNP של 190 פ”ג/מ”ל ומעלה, עלייה גבוהה מ-25% במדידה השנייה נקשרה לסיכון מוגבר הן לאי ספיקת לב (HR 2.06, 95% CI 1.56-2.72) והן לתמותה קרדיווסקולארית (HR 1.88, 95% CI 1.37-2.57), בהשוואה לחולים עם עלייה נמוכה יותר בערכי NT-proBNP.

עם זאת, בחולים עם רמות NT-proBNP של 190 פ”ג/מ”ל ומעלה בהם חלה ירידה של למעלה מ-25% בערכי הסמן במדידה השנייה, לפחות מ-190 פ”ג/מ”ל, נצפתה ירידה בסיכון לאי ספיקת לב (HR 0.58, 95% CI 0.36-0.93) ותמותה קרדיווסקולארית (HR 0.57, 95% CI 0.32-1.01).

החוקרים מדווחים כי ב-732 משתתפים נצפו ערכים גבוהים של הסמן במדידה הראשונה, ובבדיקה השנייה נמדדו ערכים נמוכים יותר. ב-15% מהם נמצאה ירידה משמעותית של הסיכון ליעדי המחקר. לפיכך הם כותבים כי לא רצוי לקבוע באופן אוטומאטי שהמטופל סובל מסיכון קרדיווסקולארי גבוה על סמך מדידה בודדת.

החוקרים מסבירים כי תוצאות המחקר תואמות לתוצאות עבודות קודמות, שהדגימו כי גם מדידת NT-proBNP בודדת מסייעת להערכת הסיכון הקרדיווסקולארי. כמו כן, התוצאות מדגימות את יכולתו של הסמן לחזות אי ספיקת לב חדשה ותמותה קרדיווסקולארית באוכלוסייה הכוללת נשים וגברים עם שונות גיאוגרפית ואתנית, ללא קשר לגיל, ולסמני מחלת לב תת-קלינית בבדיקות אקו-לב אק”ג.

הם מציינים כי גורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים המסורתיים, דוגמת אלו הכלולים בציון פרמינגהם, מאפשרים ריבוד סיכון טוב יותר בבני 50-60 שנים לעומת אוכלוסיות מבוגרות יותר, ומוסיפים כי שילוב של מדידות ה-NT-proBNP עם גורמי הסיכון הקלאסיים הוביל לשיפור מובהק בחיזוי של אי ספיקת לב ותמותה קרדיווסקולארית.

לאור תוצאות המחקר הם כותבים כי מדידות חוזרות של NT-proBNP עשויות לזהות חולים הם התקדמות תת-קלינית של המחלה הלבבית, אך מדגישים כי דרושים מחקרים נוספים בתחום.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב שתוצאות המחקר מאשרות כי צירוף מדידה בודדת של NT-proBNP לגורמי הסיכון המסורתיים מוביל לשיפור קל בריבוד הסיכון של המטופלים, וצירוף מדידות חוזרות מוביל לשיפור נוסף בריבוד הסיכון. עם זאת, הכותבים מציינים כי בשלב זה לא ברור מהו מרווח הזמן האופטימאלי בין המדידות החוזרות ומהו השינוי היחסי בערכי הסמן שעשוי לחזות סיכון לאירועים קרדיווסקולאריים.

J Am Coll Cardiol 2010; 55:44150

J Am Coll Cardiol 2010; 55:451-453

לידיעה במדסקייפ