ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of the American College of Cardiology עולה כי טיפול מוקדם ב-Enalapril (אנלפריל) ו-Carvedilol (דימיטון) עשוי להביא לשיפור בתפקוד החדר השמאלי ולהפחית את שיעור האירועים הלבביים בחולים עם קרדיומיופתיה על-רקע טיפול באנתרציקלינים.

החוקרים מסבירים כי אנתרציקלינים גורמים לפגיעה מסוימת בתפקוד הלבבי בלפחות מחצית מהחולים המטופלים, אך לא נערכו מחקרים קליניים להערכת התגובה של החולים הללו לטיפול מודרני באי-ספיקת לב.

במסגרת המחקר נכללו 201 חולים עם קרדיומיופתיה על-רקע טיפול באנתרציקלינים: 72 טופלו ב-Enalapril בלבד ו-129 חולים טופלו בשילוב Enalapril עם Carvedilol.

במהלך מעקב ממוצע של 36 חודשים לאחר הופעת אי-ספיקת לב, מקטע הפליטה של חדר שמאל שב לנורמה ב-85 חולים (42%). 26 חולים נוספים הגיבו באופן חלקי לטיפול (13%), ו-90 חולים לא הגיבו לטיפול (45%).

החוקרים מצאו כי חולים שהגיבו לטיפול הזמן עד לטיפול באי-ספיקת לב היה קצר יותר משמעותית בקרב והסיכויים לסבול את הטיפול המשולב ב-Enalapril ו-Carvedilol היו גבוהים יותר. מנגד, באף אחד מהחולים בהם מרווח הזמן עד לטיפול באי-ספיקת לב עלה על שישה חודשים, לא תועדה החלמה מלאה של מקטע הפליטה של חדר שמאל.

בחולים שהגיבו באופן חלקי ובאלו שלא-הגיבו לטיפול, מהלך המחלה היה הרבה יותר מסובך, עם שיעור גבוה יותר של אירועים לבביים, כולל תמותה.

מניתוח רב-משתנים עולה כי הגדלת מרווח הזמן עד לטיפול באי-ספיקת לב, ומדד תפקודי גרוע יותר לפי סיווג NYHA היו שני הגורמים היחידים שניבאו העדר החלמה מלאה של תפקוד חדר שמאל.

השילוב של התחלת טיפול באי-ספיקת לב תוך פחות משישה חודשים ומדד תפקודי של I או II לפי סיווג NYHA, לווה בערך מנבא חיובי של 84% להחלמת התפקוד של החדר שמאלי . הערך המנבא השלילי עמד על 87%, עם רגישות של 82% וסגוליות של 89%.

החוקרים מצאו קשר הפוך בין השינוי המקסימאלי במקטע הפליטה של חדר שמאל במהלך המעקב, ובין לוגריתם הזמן עד לטיפול באי-ספיקת לב.

J Am Coll Cardiol 2010;55:213-220

לידיעה במדסקייפ