ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of the American Society of Nephrology עולה כי נזק כלייתי חריף בזמן אשפוז בבית החולים מעלה את הסיכון לתמותה מוקדמת לאחר השחרור, גם במקרים בהם התפקוד הכלייתי שב לנורמה.

לדברי החוקרים, מרבית המחקרים הקודמים שקשרו בין נזק כלייתי חריף ובין תמותה בחנו את שיעורי התמותה באשפוז בלבד, ולא התייחסו לתחלואה ותמותה לאחר השחרור מבית החולים. מחקרים שבחנו את שיעורי התמותה לאחר השחרור מבית החולים התמקדו בעיקר בחולים קריטיים עם נזק כלייתי חריף, הדורש דיאליזה. כתוצאה מכך, עדיין לא-ברור אם נזק כלייתי חריף, שאינו דורש טיפול דיאליזה, כרוך בסיכון מוגבר לתמותה בטווח הארוך.

החוקרים ניתחו באופן רטרוספקטיבי את הנתונים הקיימים אודות 82,711 יוצאי מלחמה בארה”ב, עם נזק כלייתי חריף שלא דרש טיפולי דיאליזה, וששרדו לפחות 90 ימים לאחר השחרור מבית החולים. הם העריכו את הסיכון לתמותה עם מודלים סטטיסטיים, תוך תיקון למשתנים דמוגראפיים, מחלות-רקע, טיפול תרופתי, אבחנה בעת האשפוז, מספר ימי האשפוז, הנשמה מלאכותית ומדדי eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate), לאחר השחרור מבית החולים. ערכי קריאטינין בתחילת המחקר, שעמדו על 3.5 בכל חולה, ירדו ל-1.1 בעת השחרור מבית החולים.

התוצאות מצביעות על עליה משמעותית בתמותה בקרב חולים עם נזק כלייתי חריף. במהלך המעקב (ממוצע של 2.34 שנים), 150,231 חולים מתו (17.4%). הסיכון המצטבר לתמותה עמד על 29.8% בחולים עם נזק כלייתי חריף, זאת בהשוואה ל-16.1% בלבד בחולים ללא נזק כלייתי חריף.

החוקרים מציינים כי הוספת משתנים נוספים למודל הסטטיסטי הביאה לירידה בהערכת הסיכון לתמותה, אך במודל עם תקנון מלא נותר קשר בין נזק כלייתי חריף ובין ירידה של 41% בסיכון לתמותה מכלל הסיבות (Adjusted HR = 1.41,  95% CI = 1.39-1.43). החוקרים זיהו הבדל בסיכון בין שלוש קטגוריות נזק כלייתי חריף (Adjusted HR = 1.39 עם נזק כלייתי חריף בדרגה I, Adjusted HR = 1.51 עם נזק כלייתי חריף בדרגה II ו-Adjusted HR = 1.71 עם נזק כלייתי חריף בדרגה III, בהשוואה לחולים ללא נזק כלייתי חריף). כמו כן, תועד קשר בין חומרת נזק כלייתי חריף ובין העלייה בסיכון לתמותה (p<0.0019). החוקרים מציינים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הראשון שניסה להתיר את הקשר הישיר בין נזק כלייתי חריף ותמותה, ללא-קשר לפגיעה קצרת הטווח בתפקוד הכלייתי על-רקע נזק כלייתי חריף.

החוקרים מזכירים מספר מגבלות של המחקר, בהן העובדה שהנתונים לא נאספו למטרה הספציפית של המחקר, העדר נתונים זמינים אודות הסיבה לתמותה והבדיקות להערכת רמת קריאטינין לא היו מלאות. יתרה מזאת, רק 4.9% מהמשתתפים במחקר היו נשים.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים מקיפים וארוכים יותר בנושא.

J Am Society Nephrol. Published online December 17, 2009

לידיעה במדסקייפ