בריאות הציבור-קידום בריאות

תגובה למאמר ”אוויר לנשימה”/מאת ריקי בראון בשם העמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל

להלן תגובה שהתקבלה במערכת למאמר מקורי שפורסם באתר ע”י צוות מאסף הרופא בראשותה של  מיכל הלר ושות’ שעסק בפיזיותרפיה נשימתית לאחר כריתת אונה.                   . ניתן לעיין במאמר אליו מתייחסת התגובה שלהלן בקישור זה.

להלן נוסח מכתב התגובה שאף נשלח למנהל “אסף הרופא”:

העמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל

קבוצת העניין בפיזיותרפיה נשימתית

לכבוד:

ד”ר דוידסון

מנהל המרכז הרפואי

אסף הרופא

הנדון : תגובה למאמר המערכת “אויר לנשימה”

(בדיקת השפעת הפיסיותרפיה הנשימתית על מצבם של חולים במחלקת התאוששות / מאמר מקורי מאת מיכל רסין ושות’ מרכז רפואי אסף הרופא)

בטרם נכריז על הסתייגויותינו מן המחקר, ברצוננו להדגיש כי במשך שנים רבות עבדנו ואנו עדיין עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם הצוותים הסיעודיים בבתי החולים בהם אנו עובדים.

יש לנו הערכה רבה למצוינות הסטנדרטים המקצועיים כמו גם למסירות המוצגת על-ידי האחיות. אף על פי כן, בשום אופן לא נוכל להסכים ולקבל שחברי הצוות הסיעודי, או כל צוות פרא-רפואי אחר, שאין לו את ההכשרה הדרושה לבצע טיפולים פיסיותרפיים, יעשה כן, ויתרה מכך יבוצע מחקר על כך! אנו סבורים שבעשותן זאת נחצו קווים אדומים רבים: חוקיים, אתיים, מוסריים ומקצועיים.  

בהתחשב בנאמר לעיל, ברצוננו להביע הסתייגות חריפה ביותר מן המחקר ומסקנותיו, בהתייחסנו לבעייתיות הנושא בכמה רמות:

  • אתיקה:ההרשאה לבצע טיפולים פיסיותרפיים במדינת ישראל ניתנת על-ידי משרד הבריאות, והיא ניתנת אך ורק למסיימי בתי-ספר לפיזיותרפיה המוכרים על-ידי המשרד. מחובתו של כל מוסד רפואי להתנות העסקה של פיזיותרפיסט בהרשאה שכזו, וזאת מתוך כוונה להבטיח טיפול הולם ובלתי מזיק לחולים. משום כך ההחלטה לבצע טיפולים פיסיותרפיים על-ידי האחיות, ללא כל פיקוח, או שיתוף פעולה עם צוות הפיזיותרפיה אינה אתית. החלטות כאלו מסכנות את החולים, הן עלולות להביא למתן טיפול לא הולם בעליל וחמור מכך לחוסר יכולת לפקח על טיפולים אלו.
    בבית חולים שבו קיימת מחלקת פיזיותרפיה פעילה, לא כל שכן בית-ספר לפיזיותרפיה, מצופה מן המעורבים שכל מחקר המתכוון לבדוק באופן ישיר את הטיפול הפיסיותרפי, יבוצע על ידי פיסיותרפיסטים בשיתוף הצוות הסיעודי והרפואי.
  • מוסריות:העובדה שחולים בשלב הקריטי מייד לאחר ניתוח קבלו טיפול פיזיותרפי על-ידי צוות שלא הוכשר לכך היא בלשון המעטה לא מקצועית, אינה הולמת, וגרוע מכל מסכנת את המטופלים! לקיחת האחריות לבצע טיפול מבלי לקבל הכשרה מתאימה וללא הידע והמיומנות המתאימים אינה מוסרית! קורסי העשרה שעובר הצוות הסיעודי בנושא הפיזיותרפיה מטרתם לספק בידי הצוות הבנה טובה יותר לפעולות הננקטות על-ידי הפיזיותרפיסט, בכוונה ששיתוף הפעולה בין הטיפולים השונים יביא לשיפור הטיפול הכולל בחולה. אין ביכולתם של קורסים אלו, בשום אופן לספק  את הדרישות המקצועיות על-מנת לטפל בחולה בצורה בטוחה ויעילה!

  • מקצועית:א)  פרוטוקול הטיפול המתואר במחקר אינו מתאים כלל למטופלים מייד לאחר שעברו ניתוח לכריתת ריאה או אונה. איש מביננו לא יחלוק על עובדת חיוניות הטיפול הפיסיותרפי לחולים אלו, וודאי לא לגבי חיוניות הטיפול הטרום ניתוחי,

  • אך ראשית חשוב להדגיש כי אין לבצע טיפולים “רוטיניים”  אלא טיפול המבוסס על ממצאי הערכה מקצועית. שנית , ניכר כי אין הבנה לגבי מטרת הטיפול שהיא אינה בהכרח ניקוז הפרשות אלא עידוד אוורור, ומכאן שלא רק שלא  נבחרו הטכניקות הרלוונטיות אלא אפילו נבחרו טכניקות שהן במקרה הטוב לא לעניין ובמקרה הרע מבחינת קונטראינדיקציות  במקרים  המתוארים לעיל.
    ב) נראה שמרבית המקורות בסקירה הספרותית אליהם התייחסו במאמר לא פורשו בצורה נכונה.הדוגמא המקוממת ביותר היא הקביעה כי בהשוואה בין טכניקות נשימתיות שונות, לא נמצאו הבדלים בין הטכניקות במידת יעילותן, אך כל הטכניקות אליהן התייחסו הן השוואה בין סוגים שונים של אביזרי עזר נשימתיים עם תרגילי נשימה. אנו מאמינים שפיזיותרפיסט מקצועי מיומן ידע להבחין שטכניקות שונות מתאימות למטופלים שונים, בהתאם למצב המטופל ברגע הנתון, ההתוויות והתוויות-הנגד של האמצעים הטיפוליים שהוזכרו, וזאת בהסתמך על הערכה הולמת של כל מטופל ומטופל לגופו.
    ג)  תזמון בדיקת המדדים על-פיהם הוסקו מסקנות המחקר לגבי הופעת, או אי-הופעת סיבוכים, אינו מתאים. ההתדרדרות הפוסט-אופרטיבית בתפקודי הראה מגיעה לשיא 48 שעות לאחר הניתוח! אצל מרבית החולים התדרדרות זו אינה בעלת משמעות קלינית. אצל חלק מן החולים המפתחים סיבוכים כמו זיהום ממקור ראתי, הסיבוך עלול להופיע מספר ימים לאחר הניתוח. עליה בחום הגוף עלולה להתרחש מייד לאחר הניתוח כתגובה לטראומה של הרקמה המנותחת, אך אם היא מופיעה מעבר ל-48 שעות היא מעלה חשד לזיהום ראתי.
    ד)  התמקדות בטיפול פוסט-אופרטיבי, (ולא טרום ניתוחי).כפי שציינתן במאמר, לעיתים אין המטופלים מודרכים באשר לחשיבות הפיזיותרפיה. החשש והמתח לאחר הניתוח מגבירים הופעת סיבוכים פוסט-אופרטיבים ומעלים את משך השהות בבית החולים. הנחיות טרום ניתוחיות לחולה ומשפחתו הוכחו כמפחיתות את שיעור הופעת הסיבוכים הפוסט-אופרטיבים. הטיפול היחיד שאולי טוב יהיה להתייחס אליו כרוטיני היא ההדרכה הטרום ניתוחית.

    לסיכום, אנו סבורים שעריכת המחקר כפי שנעשה, היא פגיעה בכל ערכי היסוד עליהם מושתתת עבודתנו, כחלק ממערכת הבריאות בישראל.

    אנו רואים בחומרה ביצועו של מחקר זה על-ידי האחיות, אך חמורה לא פחות היא כל “שרשרת הפיקוד”, שאישרה ונתנה יד לביצוע המחקר כפי שנעשה ולפרסומו.

    אנו רואות בשיתוף הפעולה הבין-מקצועי ההדוק בין מקצועות הסיעוד והפיזיותרפיה חשיבות ממעלה ראשונה, ומאמינות  בדרך זו כיחידה העשויה להביא לתועלת מטופלינו המשותפים. אנו דוגלים בדרך זו ומצפים לכך מכל הצדדים המעורבים.

                                                            בכנות ובכבוד רב,

                                                               ריקי בראון , MSc.PT בשם   

                            קבוצת העניין הנשימתית

    העתקים:             

    ד”ר הלפרין, סגן מנהל ביה”ח

    ד”ר פת, סגן מנהל ביה”ח

    הגב’ דינה סילנר, מנהלת שירותי סיעוד בביה”ח

    ד”ר מיכל רסין, מקדמת מחקר בביה”ח

    הגב’ רבקה צרפתי, מנהלת הפיסיותרפיה בביה”ח

    ד”ר ברלוביץ, משנה למנכ”ל, ראש מנהל רפואה

    הגב’ איילה פרג, הפיסיותרפיסטית הראשית במשרד הבריאות

    אתר e-med באינטרנט


    0 תגובות

    השאירו תגובה

    רוצה להצטרף לדיון?
    תרגישו חופשי לתרום!

    כתיבת תגובה

    מידע נוסף לעיונך

    כתבות בנושאים דומים

      הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

      במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
      להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה