כלכלת הבריאות הפכה כידוע לתורה וכלי עזר חשוב לקבלת החלטות רפואיות ולקביעת מדיניות רפואית בתחומים שונים.

בימים אלה למשל התבשרנו על החלטות ועדת סל הבריאות באשר לתרופות ולטכנולוגיות המומלצות על ידה להכלל בסל הבריאות. עבודת הועדה אמורה למעשה להיות “פרוייקט” קלאסי של כלכלת בריאות שכן תפקידה הוא למצוא ולהמליץ על התמהיל האופטימלי של תרופות וטכנולוגיות שהוספתן לסל יביאו, במגבלות תקציב מסויים, למקסימום תוספת בריאות לעם ישראל…

האם הועדה פועלת אכן בהתאם לתורת כלכלת הבריאות ? שאלה טובה, וחייבים לאמר שאין ביטחון מלא שאכן כך..

עד לפני מספר שנים ההתייחסות של המימסד הרפואי לכלכלת בריאות הייתה בדרך כלל עויינת. אני זוכר את עצמי עוד “מותקף” על ידי אנשי רפואה שטענו בלהט “כיצד אפשר בכלל לשקול חיי אדם או מצב מחלה בכסף ?!” , והאמת היא שגם כיום, לא פעם ולא פעמיים אפשר לראות באמצעי התקשורת כתבות שבהם אומרים חולים או בני משפחותיהם, ובודאי שמנקודת מבטם בצדק, משפטים מהסוג של “איך אפשר לגזור גזר דין מוות על חולה כשיש את התרופה שיכולה להציל אותו ? האם רק בגלל כסף לא נציל את החולה ?” .

בדר”כ כשאני נדרש להתמודד עם שאלות כאלה אני מגייס את הסיפור המפורסם של ג’ורג’ ברנרד שואו, אשר לפי הכתוב פנה פעם לגברת מכובדת מהאצולה הבריטית ושאל אותה בדיסקרטיות, באמצע מסיבת קוקטייל שגרתית “האם תהיי מוכנה לשכב איתי תמורת 1 מיליון פאונד ?” הגברת המכובדת, ללא יותר מידי היסוסים, אמרה “ודאי שכן”, אם כך הפטיר שואו בזלזול “קחי חצי פאונד ועלי איתי לחדר השינה…” הגברת הסמיקה בזעם ואמרה: “איך אתה לא מתבייש ! מה אתה חושב שאני ?” ושואו השיב לה “לגבי תחום עיסוקך לא נותר ספק, עכשיו אנו רק מתמקחים על המחיר…” .

והאנלוגיה שאני נוהג להשתמש בה: “האם הייתם מוכנים להשקיע 100,000ש”ח כדי להאריך חייו של חולה המאושפז ללא הכרה ביום אחד ?” התשובה כמצופה היא כמובן “ודאי שלא” והאנולוגיה היא איפוא “שגם על אורך החיים ואיכותם אפשר להתמקח על המחיר…”

אבל הבה נחזור לעניינינו וננסה להתמקד בסקירה זו במימשק ובאינטרקציה של הרוקח הקהילתי עם תחום כלכלת הבריאות.

ראשית, הרוקחים הפרטיים משרתים את כל קופות החולים. יש לכן משמעות וחשיבות להבנת השיקולים של הכללת תרופות בסל לעומת תרופות שאינן כלולות. אין ספק שפעמים רבות רוקחים נתקלים בשאלות הקשורות לסל הבריאות. הבנת המערכת והשיקולים המנחים עשויה לתרום לתקשורת בין הרוקח למטופלים.

שנית, וזו אולי סיבה חשובה יותר: מכיוון שכלכלת בריאות מציעה למקבלי החלטות כלים להערכה ובחינה של כדאיות שימוש בתרופות, תוך לקיחה בחשבון גם את צד העלויות, וגם את האספקט הבריאותי, הרי שבמציאות הנוכחית שבה תרופות רבות אינן כלולות בסל הבריאות, והצרכן נאלץ לממן אותם באופן מלא או חלקי, הרוקח, כיועץ תרופתי, עשוי להידרש ולהתייחס אף לשאלה זו.

ננסה להבהיר זאת ע”י דוגמא: נניח שמטופל קיבל מרשם לטיפול ב-Plavix מכיוון שעבר אירוע לב לאחרונה, והוא מתלבט אם ל”ממש” את המרשם מכיוון שמדובר בסכום נכבד למדי שעליו לממן מכיסו מידי חודש למשך תקופה של כשנה. (יש לקוות שעד שיתפרסמו שורות אלה התכשיר יהיה בסל והשאלה הספציפית הזו תהיה תיאורטית..). הוא פונה לרוקח הקהילתי שלו ושואל: האם אי אפשר להסתפק באספירין ?  במקרה כזה ייתכן ואם יוסבר ללקוח שמול ההשקעה הנדרשת על ידו למימון התרופה למשך שנה הוא צפוי לחסוך בממוצע 2 ימי עבודה, השתתפות עצמית בביקורים ופרוצדורות נוספות, וכמובן גם בריאות טובה יותר, ייתכן שלאותו לקוח תהיה את היכולת לקבל החלטה טובה יותר.

שיקולים כלכליים יכולים גם להילקח בחשבון בעת שמשווים בין טיפולים טרוויאלים יותר. אם למשל לצורך דיכוי של פטרת מטרידה הסטטיסטיקה היא שדרושים 14 ימי טיפול במשחה א’ עם סיכויי הצלחה של 60% בלבד, ייתכן שמשחה ב’ שעולה אולי פי 2 ממשחה א’ אך מצליחה ב-6 ימי טיפול להשיג 80% הצלחה, היא בעצם…זולה יותר.

האספקט השלישי קשור לתפיסה ההולכת והמתגבשת של בית המרקחת כמרכז רפואי ראשוני. ע”פ תפיסה זו, היכולת של בית המרקחת לקחת חלק בפרוייקטים של ניהול מחלה באמצעות היותו גורם מייעץ, תומך ומנטר יכולה להוות גורם חשוב בניהול נכון יותר של מחלה, וכשאנו אומרים “ניהול נכון יותר” הכוונה היא גם לצד הבריאותי-רפואי וגם לצד הכלכלי.

מס’ פרוייקטים שבו הרוקח הקהילתי משתלב ואף הופך לשחקן ראשי בניהול ומעקב חולים כבר התקיימו, כולל כאן בישראל. (מג’ וורדה מידר, היו”ר הקודם של הסתדרות הרוקחים דיווחה על מס’ פרוייקטים מוצלחים בנושא בכנס הסתדרות הרוקחים בשנה שעברה)  על פי התוצאות הראשוניות שהתבשרנו במס’ אירועים, פרוייקטים שבהם הרוקחים תמכו בחולי אסתמה למשל, הניבו גם שליטה טובה יותר במחלה, וגם חיסכון בעלויות.

אחת הבעיות הקשות שהמערכת הרפואית נאלצת להתמודד איתן כיום עם חולים, בעיקר בחולים כרוניים הוא בעיית ההיענות. כשחולה לא נענה לטיפול, כלומר לא נוטל את הטיפול התרופתי בצורה הסדירה והנכונה, תוצאות הטיפול יהיו ודאי פחות טובות, וכתוצאה מכך חולי אסתמה למשל, או סוכרת או יתר לחץ דם, עלולים לפתח סיבוכים ומחלתם יכולה להחמיר. לסיבוכים אלה יש גם השלכות כלכליות משמעותיות. לכן, לשילוב של רוקחים במעקב ובתמיכה בחולים יש ודאי ערך כלכלי חשוב מצד קופות החולים.

מודל שיצליח לגבש “הסדר מנצח win win ” שבו הרוקח ישולב בניהול, תמיכה ומעקב אחרי מטופלים כרוניים, עם דגש על שיפור ההיענות וההתמדה בטיפול, ויתוגמל בהתאם, באופן כזה שעלות ניהול המחלה מנקודת ראות הקופה לא תהיה גבוהה יותר (לכל הפחות), ומצבו הבריאותי של החולה ישתפר יכניס מימד חדש וחשוב לעולם הרוקחות הקהילתית בישראל ויהווה יישום מוצלח של תורת כלכלת הבריאות.  וזהו ודאי אחד האתגרים החשובים של המקצוע לתקופה הנראית לעיין.