מעיין  דילר ,מנהלת שירות סוציאלי בבית האבות “מרכז סיעוד וותיקים ” של רשת ביחד

סוקרת את חשיבות זיכרונות העבר להתמודדות והסתגלות לשינוים בגיל זקנה

לבני הגיל השלישי יש באופן טבעי מאגר גדול של זיכרונות אישיים, חברתיים ולאומיים שצברו במהלך חייהם. תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות, לפי דו”ח הלמ”ס 2021 תוחלת החיים של הגברים הינה 80.7 ושל הנשים 84.2

הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון מציין שהמשימה מרכזית בגיל הזקנה היא יצירת “אחדות האני” הנעשית בחלקה ע”י העלאת זיכרונות באופן פעיל ויצירת סיפור חיים אישי וקוהרנטי עבור כל אחד ואחד.

העלאת זיכרונות היא פעילות מצוינת גם במצבים של דמנציה, מטרת העלאת הזיכרונות אצל אנשים עם דימנציה היא אינה לשפר או לשמר את הזיכרון שלהם אלא לייצר חוויה נעימה ומהנה עבור האדם הדימנטי ועבור השותף לחוויה: בן משפחה, מטפל , חבר וכו’.

סיפור סיפור חיים אישי מגביר את הערך העצמי של הקשיש, מלמד את ילדיו על מקורותיהם ויוצר עבורם היסטוריה פרטית ומלכדת

מחקרים העוסקים בחשיבות שבהעלאת זיכרונות מהעבר בגיל הזקנה מעלים כי העלאת זיכרונות מעלה את המודעות העצמית, מגבירה את החשיבות העצמית של בן הגיל השלישי  ומאפשרת לו גמישות מחשבתית. כמו כן היא העלאת זיכרונות מאפשרת לעבד חוויות קשות מהעבר. עיבוד החוויות הללו עשוי להרגיע ולהמיר את התחושות הקשות בתחושת הקלה, קבלה והשלמה עם העבר, זאת מעצם הדיבור והשיתוף בהן. כל אלו תורמים להסתגלותו המוצלחת של הקשיש לתקופה זו בחייו. מספר מחקרים אף מגלים כי סיפורים מהעבר אינם גורמים לדיכאון אם הם נערכים בהקשר נכון ובסביבה תומכת.

אייל (2003), כותבת שהזיכרונות האוטוביוגרפיים מתעצבים באורח מתמיד מול הצרכים הפסיכולוגיים והדימוי העצמי של האדם, וכי זכרונות העבר של הקשיש מושפעים מהאופן שבו היה רוצה לראות עצמו בהווה ובעתיד. מכאן חשיבותו הרבה של הזיכרון האוטוביוגרפי בחיזוק ואישור תחושת הזהות של האדם בתקופת הזיקנה, שבה לזיכרונות העבר יש תפקיד מרכזי בבניית סיפור החיים.

בגיל השלישי קיימים שינוים רבים שמצריכים הסתגלות, למשל המעבר למסגרת מוסדית המתאימה לקשיש היא לא פשוטה ולפעמים מלווה בפרץ זיכרונות מה הייתי ומי הייתי והיכן אני היום.

תהליך זה של מעבר ידוע כמחויב להיות מרופד בכל הסימנים והמאפיינים של הבית ממנו בא הקשיש שיתרגמו ויותאמו לחדרו במוסד וזה כולל תמונות אישיות, תמונות מהסלון ובנוסף כל זיכרון אחר שהקשיש מתחבר אליו.

הספרות המקצועית מגדירה תהליך זה כתהליך הסתגלות למצב החדש אשר האמצעים הוויזואליים מקלים על תהליך ההסתגלות למסגרת החדשה.

במחקר שנעשה על ידי יצחק שנור וליאנה איסחק ( מכון מאיירס-ג‘וינט-ברוקדייל, 2020) אשר בדק את הקשר בין תחושת הביתיות לבין מידת שביעות רצון של הדיירים מבית האבות נמצא קשר ישיר בין היתר בין שביעות הרצון מהחדר לבין תחושת הביתיות של הדייר בבית האבות. מחקר זה מוכיח כי ישנה חשיבות גבוהה לייצר בחדר של הדייר אווירה ביתית של צביון אישי על ידי הבאת תמונות של בני משפחה או חפצים אחרים בעלי ערך סנטימנטלי עבור הדייר. ככל שהחדר יהיה מאובזר ומקושט בהתאם לדייר כך ההסתגלות שלו לבית האבות תהיה קלה יותר והוא יוכל להשתלב בבית אבות באופן חיובי.  חשוב לציין כי ישנה חשיבות גבוהה להירתמות משפחתו של הדייר למשימה זו מכיוון ולעיתים קרובות המשפחות דואגות מאוד לדייר ורוצות שיסתגל לבית האבות באופן חיובי אך אינן נותנות חשיבות לנושא הצביון האישי וקישוט החדר ובכך מפספסות אלמנט חשוב בתהליך קליטתו של הדייר למוסד.

אמצעים לשמר את זיכרונות העבר דרך תמונות :

קולאז של בני משפחה  שמזכיר את העבר

קואלז של הילדים כדי לזכור מה היו ומה הספיקו לעשות בחייהם

קולאז של הנכדים שזו השמחה האמיתית

תמונות מהסלון הביתי  ומהבית שהיה

ככול שהקשיש יהיה מוקף בעברו כך  יקל עליו התהליך הסתגלות בהווה  ולחשוב על העתיד

סיפור חייהם של בני הגיל השלישי משמעותי גם עבור הדור הבא. בדרך זו מעביר הקשיש בצורה מסודרת את קורות חייו לקרוביו, מתאר בפניהם את האירועים המשמעותיים בחייו ויוצר עבורם תמונת מסגרת לחיי המשפחה מאז ועד היום. סיפור החיים הוא תיעוד ההיסטוריה של אבי המשפחה, מלמד את ילדיו על מקורותיהם ויוצר עבורם היסטוריה פרטית ומלכדת.

מקורות:

1.      https://www.tipulpsychology.co.il/influential-psychologists/erik-erikson.html

2.      https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=524

3.  https://brookdale.jdc.org.il/publication/old-age-homes-and-satisfaction-among-residents/