להלן הערת עורך המדור הקרדיולוגי , פרופ’ שכטר לידיעה זו שדווחה השבוע באתר : ריכוז מגנזיום נמוך בדם ושכיחות קומפלקסים חדריים מוקדמים בשמנים עם סוכרת מסוג 2 (Cardiovasc Diabetol)

במאמר סקירה שהובא לאחרונה ב e-Med (בכותרת: מגנזיום, המינרל שלא נס ליחו) ציינו את חשיבות יון המגנזיום במניעה של הפרעות בקצב לב מחד גיסא והן את שכיחות חוסרו במחלות מסויימות כגון סכרת מאידך גיסא. כמו כן רמתו במחסני הגוף במבוגרים ובחולי לב ירודה מאשר באנשים צעירים ובריאים. מדובר במאמר תצפיתי ולא התערבותי המדגים שכיחות של היפומגנזמיה בנסיוב עם ריבוי של הפרעות בקצב לב ובמיוחד בחולים סכרתיים. כפי שכתבתי בעבר, לצערנו הרמה בנסיוב אינה משקפת נאמנה את מצב המגנזיום במחסני הגוף משום שרק 1% מס”ך המגנזיוןם בגוף נמצא בנסיוב ולכן בדיקת רמת המגנזיום בתוך תאי הדם (לימפוציטים, אריתרוציטים וכד’) יעילה יותר מאשר בדיקת הרמה בנסיוב.

היפומגנזמיה הינה תופעה נפוצה בעולם המערבי וקשורה בשכיחות יתר של סכרת סוג 2, תסמונת מטבולית, תמותה קרדיווסקולרית ומכל סיבה. למגנזיום תכונות השומרות על תפקוד הלב כמשאבה: הוספתו מסייעת לתהליכים אנרגטיים בשריר הלב, עיכוב סידן ומוות תאים, שיפור טונוס כלי הדם, ירידה בתנגודת כלי הדם בהיקף, שיפור בתפוקת הלב, הפחתה בהפרעות קצב הלב, ושיפור במטבוליזם של שומני הדם. המגנזיום מונע נזקים מרדיקלים חופשיים, משפר תפקוד אנדותל בכלי הדם ומעכב פעילות הטסיות. המידע לגבי הוספת מגנזיום לחולים בוטם חד בשריר הלב שנוי במחלוקת. בעוד מספר מחקרים קטן הראה בעבר יעילות המגנזיום בהורדת תמותה באישפוז, מחקרים גדולים ומבוקרים לא הצליחו להראות יתרון להוספת המגנזיום. יחד עם זאת, קיימות תכונות קרדיופרוטקטיביות של מגנזיום שלא ניתן להתעלם, ויתכן ויש מקום לבדוק יעילותו בקבוצות חולים עם סיכון מוגבר כגון בקשישים עם מחלת לב כלילית, חולים באי ספיקת לב, חולים סכרתיים, מושתלי איברים וחולים מאושפזים עם היפומגנזמיה. הוספת מגנזיום במקרים של אוכלוסיות בעלות סיכון אינה יקרה ובטוחה יחסית.

בחולים סכרתיים רמת המגנזיום בגוף נמוכה בשל מספר סיבות: המגנזיום מופרש בשתן יותר מאשר בבריאים, שכיחות גבוהה של שלשול, חוסר באינסולין או תנגודת לאינסולין עם ירידה ברמת המגנזיום בגוף, תת ספיגה במעי וכן רמת המגנזיום בדיאטה של חולי סכרת נמוכה בהשוואה לבריאים.    

מחקרים הראו שמתן תוסף מגנזיום שיפר את התנגודת לאינסולין ואת מידת איזון הסכרת בחולים בסכרת סוג 2.

חוסר מגנזיום מלווה בירידה תוך תאית של אשלגן ונתרן ואקסיטביליות של התא. למגנזיום מספר אפקטים אלקטרופיזיולוגים: הוא מאריך את תקופת ההחלמה של קישרית הסינוס, מאריך את ההולכה בקישרית העליה-חדר, מאריך את התקופה הרפרקטורית האפקטיבית והיחסית, מאריך קל של מקטע QRS וכן מרווח עליה-היס. Zwillinger  היה הראשון שמצא ב 1935 שלמגנזיום תכונות הנוגדות הפרעות בקצב הלב.  בהמשך נמצא שמגנזיום יעיל במצבים של טכיקרדיה ממקור חדרי עקשנית לטיפול ובהמשך הראו ציבעוני וחב’  יעילותו בטיפול ב Torsade de Pointes .  מגנזיום נמצא יעיל בטיפול בפרפור עליות, ב multifocal atrial tachycardia (MAT)  והפרעות קצב מהרעלת דיגוקסין. במקרים של היפוקלמיה עקשנית לטיפול, מתן של מגנזיום עשוי להעלות את רמת האשלגן בהיותו קו פקטור של מולקולת ה ATP .

לאור העובדה שאין כיום בדיקה זמינה ואמינה לרמת המגנזיום במחסני הגוף, מומלץ להיות ערניים לאפשרות של מחסור במגנזיום במצבים בהם קיימת סבירות גבוהה לחוסר ביון זה, כגון בקשישים, בחולים סכרתיים, בחולים באי ספיקת לב, בבריאים העוסקים בספורט תחרותי או בזמן הריון.