קרע גיד אכילס הוא אחד מפציעות הגידים השכיחות באוכלוסיה הבוגרת. על סמך המחקרים בספרות לא ניתן להסיק מסקנות ברורות לגבי עדיפות טיפול כירורגי או שמרני בפציעה זו. בכל מקרה גישת השיקום המקובלת היום, הן לאחר טיפול ניתוחי והן לאחר טיפול שמרני, כוללת דריכה מוקדמת ותרגילים לשימור טווח תנועה (Accelerated Functional Rehabilitation – AFR )

מטרת המחקר הייתה להשוות בין התוצאות לאחר טיפול ניתוחי ו AFR לעומת AFR בלבד בקרעים חריפים של גיד אכילס.

שיטות: מחקר אקראי מבוקר. משך מעקב שנתיים לפחות. המטופלים חולקו ל 2 קבוצות באופן אקראי קבוצת ניתוח ושיקום מוקדם, וקבוצה שמרנית שטופלה בשיקום מוקדם בלבד.

טיפול כירורגי כלל חתך אורכי, תפירת הגיד כולל תיקון קפדני של מעטפת הגיד, סד אחורי בכיפוף פלנטרי 20 מעלות לשבועיים  ושיקום נמרץ. תוכנית השיקום כללה סד תחת הברך ( מגף AIR CAST ), הגבהה 2 ס”מ לעקב (לשמור על 20 כיפוף פלנטרי)

תוכנית השיקום הנמרץ

בשבועיים ראשונים לאחר הקרע או הניתוח איסור דריכה וסד אחורי.

2-4 שבועות: מגף  AIR CAST  בדריכה עם הגבהה לעקב, תרגילי טווח תנועה כולל איברסיה ואינברסיה, תרגילים לברכיים ומפרקי ירך ללא עומס על הקרסוליים, הידרותרפיה ואופניים ללא מעורבות הרגל הפגועה.

4-6 שבועות: נשיאת משקל והמשך תרגילים.

6-8 שבועות: ללא הגבהה לעקב, מתיחות לדורסיפלקציה חיזוק נגד התנגדות, תרגול פרופיוצפטיבי, תרגול קרדיווסקולרי בנשיאת משקל.

8-12 שבועות: הפסקת המגף, גמילה מקביים או ממקל, המשך תרגול טווח תנועה ,חיזוק וגירוי פרופיוצפטיבי

מעבר ל 12 שבועות: חזרה הדרגתית לפעילות מלאה.

הערכת התוצאות: בוצעה על פי מספר קריטריונים להלן: קרע חוזר, כוח שרירים, טווח קרסול, היקף השוק, דירוג על פי לפילטי (Lepplilahti ) המושתת על הערכה סובייקטיבית ואובייקטיבית של תפקוד הקרסול. ההערכה בוצעה שנה ושנתיים לאחר הקרע.

תוצאות: 144 מתוך 196 מטופלים, שלקו בקרע ראשוני בגיד אכילס, השתתפו במחקר. 72 טופלו ניתוחית ובשיקום מואץ ו 72 שיקום מואץ בלבד. הגיל הממוצע היה כ 40 שנה (22-67 שנים), 118 גברים ו 26 נשים. קרע חוזר התרחש לאחר חודש או חודשיים בשני מטופלים שנותחו וב3 מטופלים שטופלו שמרנית לאחר חודש, חודשיים ושלושה חודשים.

לא נמצא הבדל משמעותי סטטיסטית בטווח התנועה בקרסול בין שתי הקבוצות. כוח כיפוף דורסלי היה שווה ובכיפוף הפלנטרי היתה עדיפות לקבוצה המנותחת במדד אחד בלבד. סיבוכי טיפול נצפו ב 18% מהקבוצה המנותחת וב 8% מהמטופלים שמרנית בלבד. עיקר ההבדל נעוץ בסיבוכי רקמה רכה בקבוצה המנותחת.

דיון: לא נמצא הבדל משמעותי בין תוצאות טיפול ניתוחי ושיקום מואץ לבין שיקום מואץ בלבד. מספר הסיבוכים הקשורים ברקמה הרכה היה גדול יותר לאחר ניתוחים וגרם למהלך החלמה ארוך יותר ותוצאות פחות טובות.

בספרות הודגמה חשיבות השיקום המואץ בהחלמת בגיד לאחר הקרע. תוכנית שיקום זו כוללת עבודה מוקדמת על טווחי תנועה ונשיא משקל מוקדמת.

מסקנות: תוצאות המחקר תומכות בתוכנית השיקום המואץ כטיפול בקרעים חריפים של גיד אכילס ומצביעות על עדיפות לטיפול השמרני בלבד.

Willits K. Amendola A. Bryant D. Mohtadi NG. Giffin JR. Fowler P. Kean CO. Kirkley A. Operative versus Nonoperative Treatment of Acute Achilles Tendon Ruptures. J Bone Joint Surg Am. 2010 Dec 1;92(17):2767-75

הערות העורך: מסקנת המאמר חד משמעית והפעם מתייחסת גם לספורטאים מקצועיים שהרי השיקום מואץ והחזרה לפעילות מהירה יחסית. הדגש עובר מהתחום הכירורגי לתחום השיקומי עם דגש על הפעלה מוקדמת לעומת גיבוס ממושך, נשיאת משקל מוקדמת לעומת אי נשיאת משקל משך 4-6 שבועות, וחזרה לפעילות כבר לאחר 3 חודשים. פיזיותרפיסטים/יות שימו לב : הכדור עובר אליכם גם בקרעים חריפים של גיד אכילס.