סיפור אישי: מלכי

מלכי הייתה קרובה לשלוש עשרה שנה כאשר נפגשנו לראשונה. היא הגיעה למרפאה עם שני הוריה. האב גבוה ורזה, זקנו קטן ומטופל. החליפה נקייה והעניבה מהודרת. האם עם כיסוי ראש למהדרין, קומה זקופה ובטחון עצמי רב. הם היו עולים מאחת הארצות דוברי אנגלית, והעברית עוד לא שגורה בפיהם. היה משהו מלכותי בזוג הזה.

מלכי התלוננה כי זה שלושה חודשים הבטן כואבת לה: היו לה ארבע יציאות ליום מלוות דם בצואה ועל נייר הניגוב. הדם לא טפטף על האסלה. התיאבון נשאר תקין. בבדיקה היא הייתה בחורה נעימה עם חיוך מקסים. בבדיקת הבטן רגישות כללית.  משקלה  38.3  ק”ג. עוד בטרם בואה, היא טופלה בפלג’יל  ובאזניל.  לאחר הטיפול מצבה השתפר לאין ערוך, אך השלשול הדמי לא נעלם לגמרי. בבדיקות הדם ה  CRP תקין, שקיעת הדם 13, ההמוגלובין  10.5  ג”ם%   ה MCV 76 שני הערכים האחרונים נמוכים לגיל. הזמנתי את מלכי לקולונוסקופיה. בבדיקה, רירית המעי נמצאה  בצקתית במעט. דימומים בודדים נמשכו עד לפלקסורה של הטחול. התופעה של Rectal sparing, תופעה שהיא אופיינית למחלת קרון, לא נמצאה. העדר תופעה זו הצביע בעד אבחנה של  קוליטיס כיבית ulcerative colitis.  הביופסיה אישרה את האבחנה של קוליטיס. שוחחתי עם ההורים על משמעות  האבחנה ועל הצורך להתחיל טיפול בסטרואידים.

המשפחה של מלכי לא באה לפגישה הבאה.  זאת לא הפעם הראשונה שחולה הלוקה במחלה דלקתית של המעי IBD– נעלם עם היוודע האבחנה. 

התקשרתי הביתה, והאב הבטיח לי שיבוא למרפאה ויסביר לי  את פשר ההיעלמות. ואכן הוא עשה. ההורים פנו להומיאופת והטיפול ההומיאופתי עזר במקצת, אך לא מספיק כדי לעצור את מהלך המחלה. בשלב זה ההורים החליטו לאמץ את הטיפול עליו המלצנו סטרואידים וחומצה אמינו-סליצילית שניהם דרך הפה.

בבדיקת דם כעבור חודשיים רמת ההמוגלובין בדם ירד ל 5 ג”ם%. מלכי אושפזה בבית החולים.  בעצת ההמטולוגים היא קבלה חמש מנות ברזל תוך ורידי. ברצוני להדגיש שלא ניתנו לה מנות דם  אשר עשויות היו לגרום לתופעות לוואי, אלא היא קבלה מנות ברזל. מספר הרטיקולוציטים עלה במהרה  וההמוגלובין החל לטפס לאט ובסוף הגיע לרמה תקינה. מלכי שוחררה מבית החולים, חזרה ללימודים והרגישה טוב. פניה הלכו והתנפחו כתוצאה מהטיפול בסטרואידים ומשקלה עלה מ 38  ק”ג עד לשיא של 55 ק”ג. כעבור זמן מה התקרב חג הפסח. כאשר הזמנתי את מלכי לביקור חוזר האם הודיעה לי :” מלכי תבוא לבד. הרי חג הפסח ממשמש ובא ולא אוכל להתלוות אליה. לא שאני עובדת אחר הצהרים,  אבל אני חייבת לנוח מעבודתי בבוקר.” 

ברגע  זה נזכרתי באחת מאגדות האחים גרים.  בחורה צעירה  התארחה במשפחה שלא הכירה. לפני ששכבה לישון היא סיפרה שהיא נסיכה. המארחים לא האמינו ורצו לאמת את דבריה. בעלת הבית פקדה על המשרתת לשים אפונה ירוקה אחת במיטה של האורחת ומעל זה שנים  עשר מזרונים. כשהמיטה הייתה מוכנה, האורחת שכבה לישון. בבוקר התענינו המארחים בשלומה של האורחת. “איך ישנת הלילה ?” שאלה המארחת. “לא ישנתי כלל וכלל”,   התלוננה האורחת. “משהו לחץ עלי ואני כולי כתמים כחולים.” ואז הבינו המארחים שבנסיכה אמיתית מדובר. 

ובכן, חשבתי לעצמי,  ברור שאמא של מלכי  נסיכה.  אני לא צריך לשים אפונה ירוקה במיטתה. רואים שהיא נסיכה.

בביקור לאחר חג הפסח, האם פתחה ואמרה, “דוקטור , עלי להתוודות.  התייעצנו עם ד”ר מ. הוא מוסר לך דרישת שלום, ומעיר שהוא היה  מתחיל טיפול  ב Imuran ” מוקדם יותר.  “אני מסכים להתחיל טיפול באימורן” עניתי “אך בטרם נתחיל טפול זה, ננסה לתת פלג’יל . לשבוע ימים בלבד.  לפעמים גם תרופה זו מחוללת ניסים”.

כעבור   שבוע מלכי ואמה חזרו.

“מה המצב שאלתי”

“דוקטור אין שלשול ואין כאבים”.

ליבי קפץ

“ואני גם יודעת מדוע” המשיכה האם. “התייעצנו עם תרפיסט  והוא קבע  שמלכי נמצאת  במתח מפאת הבחינות. מיד הורדנו את המתח ולמלכי אין יותר תלונות.

“ואת תרופת הפלג’יל היא נטלה ?”  שאלתי.

“בודאי, נתנו את הטיפול עליו המלצת.”

כעבור רגע חיוך של חמלה נסוך על פני  האם.

“אני מבינה” היא הוסיפה “אתה בודאי מאמין שהתרופה שאתה נתת, היא אשר הפסיקה את התלונות”.  

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה