Lowestoft  היא עיר נופש בחוף המזרחי של אנגליה, ליד תעלת La Manche ומול חופי בלגיה. בעיקר היא עיר נופש לפשוטי העם ויחד עם זה היא נמל דייגים  משגשג, אם תרצו פעם לאכול Dover Sole   טרי ועסיסי אני ממליץ על Lowestoft.  בחודשי החורף העיר קצת ישנונית ואי אפשר להגיד שגם בחודשי הקיץ היא תוססת במיוחד. בית החולים  – בכל אופן כאשר אני עבדתי בו  לפני יובל שנים –  היה בנין בעל שתי קומות בלבד, ארוך ובנוי מלבנים אדומות. לפני הבניין  שתי מדשאות עצובות, וכמה פרחים שלמדו להתמודד עם הרוחות המלוחות  שנשבו מהים. אנחנו קוראים למוסד כזה, בית חולים פריפרי, לא ממש אחד מהחברה, וגם לאנגלים שם דסקריפטיבי מאד .Cottage hospital

הייתי  רופא  יחידי בשתי מחלקות הפנימיות, ועבודה לא חסרה.  בערבים, כאשר ברחתי מבית החולים עבור רבע שעה של מרגוע מהריצות האין סופיות של רופא בית ירוק מאד, התפללתי שלא יגלו את היעדרותי. פשוט הייתי צריך להינתק לכמה רגעים. טיילתי לאורך החוף. לפעמים הרוח ליטפה אותי ולפעמים בעתה  בי, אך בין כך ובין  כך, לא מצאתי מימי  חוויה מרעננת יותר מאשר חוף הים ב Lowestoft.

ממונים עלי היו שני רופאים. שניהם עברו בזמנו את הבחינה למומחיות ברפואה פנימית, הבחינה המכונה membership באנגליה, קיצור עבור Member of the Royal College of Physicians. 

אצלנו זה שלב ב’  ובארצות הברית  Board certified.  אך שניהם עבדו כרופאים כללים ובסביבה לא מגרה באופן מיוחד מבחינה  אקדמית, והדבר השתקף בעבודתם. שניהם אנשים מאד סימפטיים, וכל אחד נכנס מדי יום וביקר יחד איתי את החולים שבאחריותו. במיוחד התחבב עלי הצעיר יותר. כל בית החולים הכיר אותו בשם החיבה “Bubbles“.  

Bubbles  היה איש גוץ, עם פנים ורודות  וחיוך רחב. הוא התמצא היטיב באלקטרוקרדיוגרפיה וניסה להכניס אותי לרזי  מקצוע זה, שאז עוד היה בחיתוליו. לפעמים פענחנו את האקג במקום ולפעמים הלכנו לפוב (pub). Bubbles היה ממוצא אירי  ואהב את הטיפה המרה.

הוא הזמין gin and It or gin and French or gin and tonic. ברבות הימים גיליתי ש It קיצור לאיטלקי, כלומר על הברמן להוסיף ורמוט איטלקי לג’ין, או לחלופין, ורמוט צרפתי. אני כבר לא זוכר מה אני שתיתי. אני מניח שהיה זה כוס מיץ תפוחים.

Bubbles הראה לי  את גלי ה T והסביר, “אתה רואה שהגל הפוך” ? “כן, אני רואה” עניתי.   “סימן שהיה לו אוטם בשריר הלב”  הוא המשיך. אני התמוגגתי עוד מעט ואוכל גם אני לפרש אקג., חשבתי  לתומי. לא עברו ימים רבים וחולה אושפז עם תעוקת החזה. 

בדקתי אותו  במכונת האקג שלנו ולשמחתי אם מותר להגיד כך –  מצאתי גל T הפוכים. השעה עשר בלילה, אפשר עוד להתקשר, אמרתי לעצמי. צלצלתי ל Bubbles  ובשרתי לו את התגלית שלי.

Bubbles היה איש אחראי מאד וענה “אני כבר בא”. כאמור, העיר קטנה הייתה ותוך עשר דקות Bubblesהופיע. הוא בחן את תרשים ה אקג לכמה דקות ופסק,  “נכון גל ה T  הפוך, אך הפעם עדות לאוטם שהיה לו בעבר, זה לא אוטם טרי”. לא טרחתי לברר איך מבדילים בין אוטם טרי לבין אוטם ישן. האכזבה הייתה גדולה, הבנתי שאקוקרדיוגרפיה לא בשבילי, שהיא הומצאה לבלבל את האויב וקרדיולוג לא אהיה.

היו אלה ימי תחילת מערכת הבריאות הממלכתית  באנגליה וכדי להרים את רמת הרפואה בבתי חולים הפריפריים, הונהג שבכל בית חולים מעין זה, מומחה מבית החולים בעיר המחוז חייב לבקר פעם בשבוע. המומחה שלנו היה ד”ר לטר. כל יום רביעי אחר הצהרים חיכינו לו. לטר היה ג’נטלמן אנגלי ובדרך כלל פירגן לשני הרופאים הממונים עלי. פעם ביקשנו את דעתו במקרה עם תמונה קלינית מוזרה.

החולה היה חקלאי שעבד ברפת, בשדות ובדיר חזירים. איש חזק, גבה קומה עם זקן מדולדל. חום הגוף היה גבוה, הוא היה צהבהב ובבדיקת הדם נמצאה רמת בילירובין גבוהה. כאשר ניגשתי לבדוק אותו הוא נתן לי דחיפה אחת אשר הפילה אותי. הדחיפה הייתה מלווה כמה קללות אנגליות עסיסיות. יותר לא נגעתי בו. ברור שהייתה לו פסיכוזה חדה, משנית למחלתו הזיהומית שאת סיבתה לא נראתה לעין. כאשר שוחחנו עם המשפחה התנהגותו של החולה  לא הייתה נעימה להם. מדובר  באדם ירא שמים, שלא קילל מימיו והתפלל בכנסייה כל יום ראשון.

כאשר הצגנו את המקרה ללטר, הוא התבונן בחולה מספר דקות מקצה המיטה, ובלי להתקרב לחולה. ואז פנה אלי:- My dear young friend”“  “ידידי  הצעיר”  הוא אמר,   ” אתה רואה שיש לו צהבת. אנחנו רואים גם שיש לו דלקת בלחמיות” הוא הוסיף. זה לא היה לגמרי נכון, כי טרם שמתי לב לדלקת בלחמיות. “דלקת בלחמיות כסימן של מחלה כללית מופיעה בשפעת, בחצבת, ב  infectious mononucleosis   בטיפוס הבהרות ובזיהום עם החיידק leptospira icterohemorrhagica.

הצרוף של צהבת יחד עם דלקת הלחמיות מתאים רק לזיהום עם  leptospira icterohemorrhagica. מה גם שהאיש הוא חקלאי ובוודאי  נדבק מחולדה.  הנה כתובת המעבדה של לשכת הבריאות שיבדקו לך את הסרולוגיה” . לטר צדק. במעבדה אישרו את האבחנה.

החולה טופל בפניצילין והבריא. לא זכור לי אם אי פעם החולה  התנצל, וגם לא חשוב.

את הביקור הזה לא אשכח כל עוד וזיכרוני  בי.