15/2 –  מה- JAMAאנו לומדים כי ממחקר חדש שעקב במשך שנתיים אחר אנשים הסובלים מהשמנת-יתר או עודף-משקל,  עולה כי Rimonabant, תרופה חדשה הנמצאת בהליך פיתוח ורישום ממשפחת ה- Selective Cannabinoid-1 Receptor Blocker, גרמה לירידה במשקל לאחר שנה אחת, שנשמרה גם לאחר השנה השניה במקרים בהם הטיפול נמשך.

כמו כן נמצא כי במינון 20 מ”ג ליום, התרופה הביאה גם לשיפור בגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים אף מעבר לצפוי בגלל הירידה במשקל. המשתתפים במחקר טופלו בפלציבו או במינון של 5 מ”ג או 20 מ”ג של Rimonabant, והמלצה לצמצם את הצריכה הקלורית בכ-600 קילוקלוריות ביום ולהעלות את הפעילות הגופנית.

לאחר השנה הראשונה, 49% מהנבדקים שטופלו ב-20 מ”ג Rimonabant, השיגו ירידה של לפחות 5% במשקל, 26% ממטופלי Rimonabant במינון 5 מ”ג השיגו ירידה דומה וכך גם 20% ממטופלי הפלסבו. בסיום השנה הראשונה, 602 משתתפים מקבוצת 5 מ”ג Rimonabant ו-660 מקבוצת 20 מ”ג Rimonabant חולקו באקראי לטיפול בפלסבו או המשך טיפול ב­- Rimonabant.

הירידה הממוצעת במשקל המשתתפים שהמשיכו בטיפול ב- Rimonabant עמד על 7.4 ק”ג בהשוואה לתחילת המחקר, בעוד שמטופלי פלסבו החזירו את מרבית המשקל שאבד.

במטופלים שקיבלו 20 מ”ג Rimonabant, ההשפעות הנצפות לאחר שנה אחת ברמת HDL, טריגליצרידים, רמות סוכר בצום ותנגודת לאינסולין היו כמעט כפולות בעקבות הירידה במשקל בלבד.

החוקרים מסבירים כי ל- Rimonabant יש אפקט פרמקולוגי ישיר על מטבוליזם של ליפידים וגלוקוז. החוקרים מסכמים כי Rimonabant עשוי להיות טיפול מתאים כנגד מספר גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים.

15/2  – עדכון המגיע מ- J Natl Cancer Inst מלמד כי צריכה רבה של ויטמין E, ביתא-קרוטן וויטמין C, אינה מונעת סרטן ערמונית. עם זאת, ייתכן שבמעשנים הסיכוי קטן יותר להתקדמות ל-Advanced Prostate Cancer תחת צריכה רבה של ויטמין E, ונראה כי גברים עם דיאטה עניה בביתא-קרוטן משיגים שיפור מתוספי ביתא-קרוטן.

במחקר, גברים בגילאי 55-74 עברו בדיקות סקר לסרטן ערמונית ומדידת רמות PSA עם תחילת המחקר, ולאחר מכן אחת ל-5 שנים, בדיקה רקטאלית. הערכת דיאטה ותוספי תזונה נעשתה בהתבסס על שאלוני צריכת מזון, שמולאו בתחילת המחקר.

בקבוצת המחקר הכוללת, לא נמצא קשר בין צריכת ויטמין E, ויטמין C וצריכת ביתא-קרוטן ובין שכיחות סרטן הערמונית. עם זאת, החוקרים מציינים כאמור כי נמצא נמצא קשר הפוך בין צריכה נמוכה של בטא קרוטן לסרטן הערמונית: כלומר הגברים שצרכן מעט יחסית היו בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן הערמונית. בנוסף, צריכה גבוהה של ויטמין E בקרב מעשנים הייתה קשורה לסיכון נמוך יותר לסרטן ערמונית מתקדם.

16/2  –  ביום זה הסתבר לנו שנשיקה אינטימית (צרפתית ?) עלולה להיות מסוכנת…כך לפחות טוען מאמר המופיע ב- BMJ. מהמחקר הפרוספקטיבי עולה שנשיקה אינטימית עלולה להוות גורם סיכון לדלקת קרום המוח ממקור מנינגוקוקי בנערים ונערות. על בסיס ניתוח מידע שנאסף מ- 144 מתבגרים ומתבגרות עם מחלה מנינגוקוקית שאושפזו בבתי חולים שונים באנגליה בהשוואה ל- 144 נערים/ות מותאמי גיל ומין שהוו קבוצת ביקורת נמצא שגורמי הסיכון הבלתי תלויים, והמשמעותיים, למחלה מנינגוקוקית היו: היסטוריה קודמת שלה, נשיקות אינטימיות מרובות עם פרטנרים לא קבועים, היותם של הנבדקים סטודנטים באוניברסיטה והעובדה שנולדו טרם זמנם (פגים).

גורמים מגינים היו הקפדה על משטר דתי וחיסון כנגד נגיף המנינגוקוקס.

16/2 Hypertension מציג בפנינו מחקר חדש ממנו עולה כי ירידה קטנה יותר בלחץ הדם בשעות הלילה, קשורה בעליה בסיכון לאוטם בכלי הדם במוח, ואילו עליה גדולה בלחץ הדם במהלך היום קשורה לסיכון מוגבר לדימום תוך מוחי.

החוקרים עקבו במשך 10.4 שנים אחר 1430 נבדקים בגיל 40 ומעלה אשר עברו בדיקות לחץ דם רציף (הולטר) במהלך התקופה.

לא נמצא קשר מובהק בין הסיכון הכולל לשבץ ובין הירידה הלילית בלחץ הדם, או עם פרץ עליית לחץ הדם בבוקר (Morning Surge). עם זאת, הסיכון לאוטם מוחי היה גבוה משמעותית בנבדקים עם ירידה נמוכה מ-10% בערכי לחץ דם בלילה, בהשוואה לנבדקים עם ירידה לילית משמעותית יותר בלחץ הדם בלילה.

נבדקים עם עליית לחץ דם בבוקר הגדולה מ-25 מ”מ כספית היו בסיכון מוגבר לדימום מוחי. עובדה זו היתה אגב גם תקפה בנבדקים עם ירידה של 20% ומעלה בלחץ הדם הלילי. החוקרים מאמינים לכן כי ניטור לחץ דם למשך 24 שעות יכול להביא לניבוי מדויק יותר של הסיכון האינדיבידואלי לסוגים שונים של מחלות קרדיווסקולריות.

17/2  –  על-פי דיווח מה- Diabetes Care, בקרה גליקמית משופרת בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 עשויה  להוביל לשיפור בזכרון. החוקרים בדקו האם שיפור הבקרה הגליקמית עשוי לגרור שיפור בתפקוד הקוגנטיבי בקרב 145 חולים מבוגרים הסובלים מסוכרת סוג 2 והאם השיפורים קשורים לשינויים ברמות האינסולין בדם (עם מתן טיפול ב-glyburide) או בתנגודת לאינסולין (עם מתן טיפול ב-rosiglitazone אבנדיה).

שני הטיפולים נקשרו לירידות מובהקות סטטיסטית ברמות הגלוקוז בפלסמה בצום כעבור 24 שבועות. לעומת זאת  ירידות ברמות ה-C-peptide והאינסולין בצום נצפו רק בנבדקים שטופלו באמצעות rosiglitazone.

שיפור מובהק סטטיסטית בזכרון נצפה בשתי קבוצות הטיפול, ולא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות. כלומר, הירידות ברמות הגלוקוז בפלסמה בצום נקשרו לשיפורים בזיכרון ללא תלות בתרופה שבה השתמשו.

החוקרים מציינים כי מידת ההשפעה שנצפתה היתה מתונה, ומחקר נוסף דרוש בכדי לקבוע את מידת הרלוונטיות הקלינית של הממצאים.

19/2  –  ה- Archives of Internal Medicine מדווח על מחקר לפיו נמצא שדיאטה דלת פחמימות (ועשירה בחלבונים) קשורה לעליה ברמות הכולסטרול בכלל ו- LDL (הכולסטרול “הרע”) בפרט. צוות חוקרים משוויץ ניתח את תוצאותיהם של 5 מחקרים קודמים המשווים בין דיאטות דלות בשומן לדיאטות דלות בפחמימות. המחקרים כללו סך של 447 נבדקים בשנות הארבעים לחייהם: 222 בדיאטה דלת פחמימות ו- 225 בדלת שומן.

לאחר מעקב של 6 חודשים, לנבדקים שביצעו את הדיאטה הדלה בפחמימות היה סיכוי טוב יותר להתמיד בדיאטה לאורך זמן ולהוריד יותר במשקל. אולם, לאחר 12 חודשים, רמות לחץ הדם, אחוז המשלימים את הניסוי ואיבוד המשקל היו זהים בשתי הקבוצות.

לאחר 6 ו- 12 חודשים, הנבדקים בדיאטות הדלות בפחמימות העלו את רמות הכולסטרול הכולל ואת רמות ה- LDL, אך לעומת זאת נמצאו אצלם רמות נמוכות יותר של טריגליצרידים ורמות גבוהות יותר של HDL (הכולסטרול “הטוב”). 

עקב ההשפעות המנוגדות על גורמי הסיכון, ובהיעדר הראיה שדיאטה דלה בפחמימות מפחיתה תחלואה ותמותה קרדיווסקולארית, אין עדיין אפשרות לדעת החוקרים  להמליץ על דיאטות שכאלה כמסייעות במניעה של מחלות קרדיווסקולאריות.

19/2 הירחון Neurology מדווח כי רק מיעוט מהמטופלים שלוקים בשבץ מוחי לא מדמם, מקבלים טיפול ב- tissue plasminogen activator (tPA), תרופה שידועה כמשפרת תחלואה ותמותה הקשורה במצב זה.

החוקרים מסבירים, כי ברוב המקרים, ה- tPA לא ניתן בגלל שהמטופלים לא הגיעו ב- 3 השעות הראשונות שלאחר התפתחות השבץ, פרק הזמן שמאפשר התערבות שכזאת.

החוקרים עברו על 2,566 תיקים רפואיים של מטופלים, שהגיעו לבית החולים בשל שבץ מוחי. מבין כלל המטופלים, רק 330 (13% בלבד)  יכלו לקבל טיפול ב- tPA. הסיבות לפסילת הטיפול ב- tPA, כללו עדות לדימום ב- 21% מהמקרים, היעדר מידע לגבי התחלת התסמינים ב- 35% מהמקרים, הגעה לבית החולים יותר מ- 3 שעות אחרי התחלת התסמינים ב- 38% מהמקרים והתוויית נגד אחרת לטיפול ב- 6% מהמקרים.

מבין המטופלים שיכלו לקבל טיפול ב- tPA, רק 13% קיבלו את הטיפול בפועל.

סיכום הנתונים הראה, שמתוך 2,097 מטופלים שהגיעו לבית החולים עם שבץ מוחי לא מדמם, רק 43 (2.1%) קיבלו טיפול ב- tPA.

החוקרים ממליצים לציבור, ללמוד את סימני האזהרה לשבץ מוחי, ולהתקשר בדחיפות למוקד עזרה רפואית, במקרה של הופעת הסימנים. חשוב לתעד את זמן הופעת התסמינים, מידע שיכול לעזור בהחלטות לגבי הטיפול.

21/2  – ה-NICE הבריטי הפיץ הנחיות מעודכנות פרלימינריות לטיפול ביתר לחץ דם. להלן  עיקר העדכונים (להנחיות שהוצאו ב-2004):

*במטופלים עם יתר לחץ דם מעל גיל 55, או מטופלים שחורים, תרופת הבחירה צריכה להיות מקבוצת ה-dihydropyridine calcium channel blocker (חוסמי תעלות סידן דיהידרופירידינים) כאשר משתן מקבוצת התיאזיד מהווה חלופה.

*בבעלי יתר לחץ דם מתחת לגיל 55, תרופת הבחירה תהיה חוסם ACE או ARB במקרה שיש אי סבילות לחוסם ה-ACE .

*במקרה שהותחל טיפול בחוסם תעלות סידן דיהידרופירידיני או במשתן מקבוצת התיאזידים, ונדרשת הוספת תרופה נוספת, יש לשלב חוסם ACE . אם הטיפול הראשוני היה עם חוסם ACE , יש להוסיף חוסם תעלות סידן דיהידרופירידיני או משתן מקבוצת התיאזידים.

*אם נדרש טיפול ב-3 תרופות יש לבחור בשילוב של של חוסם ACE, חוסם תעלות סידן דיהידרופירידיני ומשתן מקבוצת התיאזידים.

*במקרה שיש צורך בטיפול ב-4 תרופות ניתן לעשות שימוש בקבוצות הבאות: חוסמי אלפא, משתנים נוספים, או חוסמי ביטא. אם לחץ הדם נותר גבוה גם לאחר הוספת תרופה רביעית, יש להעביר הטיפול למומחה ללחץ דם.

*השימוש בחוסמי בטא אינו מועדף יותר כטיפול ראשוני. ניתן לשקול טיפול בו בנשים צעירות יותר שעדיין נמצאות בגיל הפוריות, או במטופלים עם יתר לחץ דם ועדות לפעילות יתר של המערכת הסימפטתית, או חוסר סבילות או קיומה של התווית נגד לחוסמי ACE או ARBs. בתנאים אלה, במידה והטיפול הראשוני הוא עם חוסם בטא ונדרשת הוספת תרופה יש להעדיף חוסם תעלות סידן דיהידרופירידיני על פני תיאזיד כדי להפחית את הסיכון לסוכרת.

*במטופלים עם אבחנה קיימת של יתר לחץ דם אשר נמצאים ברמות תקינות ומטופלים גם בחוסמי בטא, אין צורך דחוף להחליף את חוסם הבטא בתרופה אחרת. כאשר יתר לחץ דם אינו מאוזן כראוי במטופלים שנוטלים חוסם בטא, יש להחליף את חוסם הבטא בתרופה אחרת בהתאם לאלגוריתם שצויין כאן.

*כאשר מפסיקים שימוש בחוסם בטא יש לעשות זאת בהדרגה והורדת מינון בשלבים. אין להפסיק טיפול בחוסם בטא במטופלים עם אינדקיציות אחרות המצדיקות טיפול בו כמו אנגינה סימפטומטית, או מטופלים לאחר אוטם שריר הלב.

21/2 –  מחקר אפידמיולוגי המוצג ב  Ann Intern Med אשר עקב אחר  כ-1500 איש הסובלים ממחלת לב כלילית (CHD) מצא שמטופלים שעברו אוטם חריף של שריר הלב (AMI) נטו להשתמש פחות בחוסמי בטא וסטטינים מחולי CHD אחרים שסבלו מתעוקה יציבה בלבד ( stable angina ). 

החוקרים בחנו את מאגרי המידע של הטיפול התרופתי בחולים אלה, אספו מידע של סגנון חיים ונתונים דמוגרפיים וניסו לבחון את הקשר בין הטיפול התרופתי לחומרת ה-CHD במשתתפים. המימצאים הראו  כי חולי ה-CHD שסבלו מ-AMI נטו להיות יותר :  גברים, מעשנים, בעלי יתר לחץ דם, לא פעילים גופנית בהשוואה לסובלים מתעוקה. כאשר נותח המידע המתייחס לטיפולים התרופתיים נמצא הבדל גדול ומובהק סטטסיטי באשר לשימוש בסטטינים (רק 19% בקרב אלו שסבלו מ-AMI לעומת 40% מאלו שסבלו מתעוקה יציבה), וחוסמי בטא (19% לעומת 48% בהתאמה).

החוקרים מסכמים ששימוש לאחרונה של סטטינים וחוסמי בטא קשור ביחס סיכון נמוך יותר לאירועי חמורים יותר של  MI מאשר לאירועים קריטיים פחות כמו תעוקה יציבה בחולים חדשים של CHD .

החוקרים מזהירים מכך שהמחקר אינו מהווה הוכחה לכך שהתופעה נגרמת כתוצאה מההבדלים בטיפול התרופתי אלא רק מצביעה על קשר, ושיש צורך כמובן במחקר קליני התערבותי לצורך כך.

23/2  – עד לאחרונה היה כידוע בשימוש בארץ רק תומכן מצופה תרופה אחד , הסייפר. כעת יש כבר שלושה, ולכן העניין במחקרים השוואתיים בין התומכנים המצופים תרופה גובר ובכן,

לפי תוצאות ראשונות העולות ממחקר ה- REALITY אשר פורסם ב-JAMA , נמצא כי יש שיעורים דומים של רה-סטנוזיס ושל אירועי לב חמורים בתומכן מפריש הסירולימוס (הסייפר) והתומכן מפריש פקליטקסל (טקסוס) במהלך תקופת המעקב.

בצינתורים אבחנתיים שנעשו ב- 8 החודשים שאחרי השמת התומכנים, נמצא ששיעור הרה-סטנוזיס עמד על 9.6% בקבוצת הסירולימוס ועל 11.1% בקבוצת הפקליטקסל, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית. כמו כן , אחרי 12 חודשי מעקב, שיעור אירועי הלב החמורים עמד על 10.7% בקבוצת הסירולימוס ועל 11.4% בקבוצת הפקליטקסל, שוב הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית.

לא נמצא הבדל מובהק בשכיחות של תמותה, של אוטם בשריר הלב, של כשלון בעורק המטרה, של חסימה בעורק המטרה, של שבץ או של דימום.

עם זאת, החוקרים מציינים שהיו הבדלים מובהקים בקוטר המינימלי של העורקים ובמספר מדדים אנטומיים אחרים, המצביעים על תוצאות טובות יותר לטובת התומכן מפריש הסירולימוס, תוצאות שגם דווחו במחקרים קודמים.

23/2 –  רבים חיכו למחקר זה שהתפרסם ב- NEJMוהיה אמור לשפוך אור על יעילות הגלוקוזמין, הכונדרויטין והשילוב של שניהם אין – בהשוואה לפלציבו – בחולי אוסטיאואתריטיס בברך. התוצאות לא הראו כל יתרון מובהק של חומרים אלה בהשוואה לפלציבו . לעומת זאת, הסלקוקסיב שנבדק גם הוא במסגרת המחקר נמצא כבעל יתרון מסויים על פלציבו.

במחקר נעשתה מדידה והערכה של מצב החולים ע”פ חומרת כאב הברך (מרביתם היו בתחילה במצב של כאב מתון).

משך המחקר היה 24 שבועות, והתוצאה העיקרית שנמדדה היתה שיעור החולים המגיבים לטיפול, כאשר התגובה נמדדה ע”פ השגת ירידה של 20% לפחות בכאבי הברכיים בהשוואה למצב הבסיס במהלך התקופה.

התוצאות כאמור הראו שלא היה הבדל בתוצאה העיקרית שנמדדה בין קבוצות הגלוקוזמין, הכונדרויטין, השילוב והפלציבו. עם זאת יש לציין ששיעור התגובה של קבוצת הפלציבו היה גבוה מאוד יחסית ,כ-60%. (כשבקבוצות האחרות שיעור התגובה היה 64%, 65.4% ו-66.6% בהתאמה, אך כאמור – הפערים לא היו מובהקים סטטיסטית). בקבוצת הסלקוקסיב שיעור התגובה הגיע ל-70.1% והיה מובהק סטטיסטית. .

החוקרים מציינים שלשילוב של גלוקוזמין וכונדרויטין עשוייה להיות אולי השפעה טובה יותר בכאבים בינוניים עד חזקים, אך יש צורך במחקרים נוספים כדי לאושש מימצא זה.

25/2  – ובהמשך לידיעה הקודמת, מחקר נוסף מה–American Journal of Medicine המראה כי סלקוקסיב, בהשוואה לדיקלופנק (diclofenac ) ונפרוקסן ( naproxen ) הציג יתרון בטיחותי משמעותי במניעת סיבוכים וכיבים בדרכי העיכול.

מחקר ה-SUCCESS-I עליו מדווחים במאמר היה רב לאומי, מבוקר ואקראי וכלל למעלה מ-13,000 מטופלים הסובלים מאוסטיאואתריטיס (OA) . נמצא שסלקוקסיב ושתי התרופות מקבוצת ה-NSAIDs היו שווים ביעילותם בהפחתת כאבים, אך הסלקוקסיב גרם באופן משמעותי ומובהק לפחות בעיות רציניות במערכת העיכול העליונה.

תוצאות הבטיחות הראו שמטופלי הסלקוקסיב סבלו באופן משמעותי ומובהק פחות מתופעות לואי מכל סוג, מתופעות לואי שחייבו הפסקת השתתפות במחקר, פחות  מאירועים גסטרואינטנסיאלים ופחות מכאבי בטן שחייבו יציאה מהמחקר. החוקרים מציינים שמחקר זה מדגים כי שימוש בסלקוקסיב משיג ירידה מובהקת ומשמעותית בסיכון לאירועים וסיבוכים גסטרואנינטסיאלים בהשוואה ל-NSAIDs .

לדעת החוקרים ניתן ללמוד גם מהמחקר ששילוב של סלקוקסיב עם אספירין בטוח יותר משילוב של NSAID עם אספירין, למרות שלא הייתה מובהקות סטטיסטית לתוצאה זו. החוקרים ממליצים לערוך מחקרים גדולים יותר עם שילוב אספירין כדי לאושש את המימצא שסלקוקסיב בטוח למתן יחד עם אספירין.

26/2 –  מחקר נוסף מ- Am J Med מדווח כי רמות לחץ דם בתחום המוגדר כטרום יתר לחץ דם, כלומר בין 120/80 ממ”כ ל- 139/89 ממ”כ, קשורות בסיכון מוגבר למחלה קרדיו-וסקולרית (CVD).

החוקרים בדקו את הקשר שבין טרום יתר לחץ דם ובין CVD, בקרוב ל- 9,000 גברים ונשים. לאורך 11.6 שנים של מעקב, שכיחות ה- CVD עלתה כאשר נבדקים עברו מערכים אופטימליים של לחץ דם (סיסטולי < 120 מ”מ כספית ודיאסטולי < 80 מ”מ כספית), לערכים נורמליים של לחץ דם (סיסטולי 120-130 מ”מ כספית ודיאסטולי 80-85 מ”מ כספית), לערכים בתחום הגבוה של הנורמה (סיסטולי 130-140 מ”מ כספית ודיאסטולי 85-90 מ”מ כספית). בהשוואה למטופלים עם ערכים אופטימליים של לחץ דם, ואחרי תיקון לגורמי סיכון אחרים ל- CVD, הסיכון היחסי להתפתחות של CVD עמד 1.81 במטופלים עם לחץ דם בתחום הנורמלי ועל 2.49 במטופלים עם ערכים בתחום הגבוה של הנורמה. 

החוקרים מציינים, שערכים גבוהים יותר של לחץ דם, היו קשורים בעיקר בסיכון מוגבר לאירועים בעורקים כליליים ופחות לאירועים מוחיים.