טיפולי לייזר panretinal photocoagulation (PRP) יכולים לגרום לנסיגה של נאווסקולריזציה של הרשתית ולהפחית את הסיכון להתפתחות איבוד ראיה חמור בחולי סוכרת. מאידך, טיפול לייזר כזה הינו הרסני מבחינה אנטומית ועלול להיות מלווה בתופעות לוואי כמו כאב בזמן הטיפול ואיבוד ראיה היקפית או פגיעה בראיית לילה לאחר הטיפול. עלולים להתפתח גם סיבוכים חמורים יותר לאחר PRP כמו איבוד ראיה מרכזית והתפתחות בצקת מקולרית.
היות והראו ש- vascular endothelial growth factor (VEGF) הינו בעל תפקיד בנאווסקולריזציה של הרשתית הניחו שטיפול אנטי VEGF עשוי לשמש כטיפול חלופי תומך בנאווסקולריזציה של הרשתית. הערכת ההשפעה של תרופות אנטי VEGF על רטינופתיה סוכרתית התמקדה בהשפעת הטיפול על בצקת מקולרית סוכרתית ועל הפרמיאביליות המוגברת הגורמת לה. ההשפעה של חסימת VEGF בחולים בהם כבר התפתחה נאווסקולריזציה סוכרתית לא נבדקה קודם לכן בניסוי קליני.
לאחרונה בוצע מחקר שבדק את השפעת pegaptanib sodium (Macugen) בחולים עם בצקת מקולרית סוכרתית המערבת את מרכז המקולה. המקוגן הינו anti-VEGF aptamer החוסם באופן ספציפי את איזופורם 165 של VEGF, והוא ניתן בזריקה לתוך העין כל 6 שבועות במשך 12 עד 30 שבועות. טיפול זה הביא לתוצאות טובות יותר של חדות ראיה, הפחתת עובי הרשתית במרכז המקולה והפחתת הצורך בטיפול נוסף ב- PRP בשבוע ה- 36 לאחר תחילת הטיפול, בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה זריקות מדומות.
היות ולחלק מהחולים שהשתתפו במחקר זה היתה כבר נאווסקולריזציה בתחילת הניסוי ניתן לבדוק את ההשפעה של הטיפול במקוגן על נאווסקולריזציה סוכרתית שכבר התפתחה ברשתית. המחקר היה למעשה בדיקה רטרוספקטיבית של ניסוי קליני אקראי.
במחקר זה השתתפו חולים ממספר מרכזים, עם בצקת מקולרית סוכרתית וחדות ראיה שוות ערך ל- 20/50 עד 20/320 אשר חולקו באופן אקראי ל- 3 קבוצות שטופלו בזריקות תוך עיניות של מקוגן 0.3 מ”ג, 1 מ”ג או 3 מ”ג וקבוצת ביקורת שקיבלה זריקות דמי. הזריקות התבצעו בתחילת הניסוי ואח”כ כעבור כל 6 שבועות עד למכסימום של 6 זריקות. אחרי הזריקה השלישית, אם היה צורך, הוסף טיפול בפוטוקואגולציה פוקאלית בלייזר. היו מקרים שטופלו ב- PRP לפני התחלת הניסוי אך במהלך 6 חדשים של הניסוי לא הוסיפו טיפולי PRP. ההערכה של השינויים בנאווסקולריזציה של הרשתית בוצעה על פי צילומי פונדוס ואנגיוגרפיה עם פלואורסצאין במרכזי פענוח ובצורה סמויה.
מתוך 172 חולים ל- 19 הייתה נאווסקולריזציה של הרשתית בעין המטופלת בתחילת המחקר. מהמחקר הוצאו חולה אחד שקיבל טיפול PRP 13 ימים לפני הרנדומיזציה ושני חולים ללא צילומי מעקב. חולה אחד נוסף שהושאר במחקר טופל ב- PRP במהלך תקופת המעקב.
מתוך 16 החולים שנשארו, 13 טופלו בזריקות מקוגן ו- 3 בזריקות דמי.נמצא שבשמונה מתוך ה- 13 המהווים 62% מהמטופלים בזריקות מקוגן נמצאה נסיגה בנאווסקולריזציה או חוסר דלף של פלואורסצאין מהנאווסקולריזציה או שניהם כעבור 36 שבועות מתחילת הניסוי. בהשוואה לזאת לא נמצאו תוצאות דומות ב3 החולים שקיבלו זריקות דמי או ב 4 העיניים (השניות) שלא קבלו כל טיפול. בשלוש מתוך 8 העיניים בהם נמצאה נסיגה בעקבות טיפול במשך 30 שבועות, נמצאה התקדמות של הנאווסקולריזציה בשבוע 52 לניסוי – 22 שבועות לאחר הפסקת הזריקות.
המסקנה של החוקרים הייתה שברוב החולים עם נאווסקולריזציה של הרשתית הייתה נסיגה של הנאווסקולריזציה כעבור 36 שבועות, דבר היכול להעיד על השפעה ישירה של המקוגן על נאווסקולריזציה של הרשתית בחולים סוכרתיים.
Macugen Diabetic Retinopathy Study Group:
Changes in Retinal Neovascularization after Pegaptanib (Macugen) Therapy in Diabetic Individuals
Ophthalmology 2006;113:23-28
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!