במחקר שפורסם לאחרונה, ניסו החוקים לזהות גורמים הקשורים להתפתחות פגיעה בילוד במצבים של shoulder dystocia.

החוקרים סקרו את קודי ה- ICD-9ברשומות הרפואיות ואת מאגרי המידע הממוחשבים בכדי לזהות מקרים של shoulder dystocia שנרשמו בין ינואר 1996 לינואר 2001.

לאחר מכן, לצורך אימות האבחנה ואיסוף המידע, נסקרו הרשומות הרפואיות של האמהות ושל הילודים ופגיעות בילוד חולקו לקטגוריות כנוירולוגיות (פציעת ה-brachial plexus) או כקשורות לשלד (שבר ב-clavicula, שבר humeral).

מקרים של shoulder dystocia חולקו לקבוצות בהתבסס על הימצאות פגיעה בעובר בעת הלידה או בעת השחרור (עם או ללא שיתוק מסוג Erb). קבוצת הילודים שבהם נמצאה פציעה הושוותה מבחינת גורמים דמוגרפיים ופקטורים הקשורים ללידה לקבוצת הילודים ללא פציעה (נבדקי הביקורת).

מבחן ה-chi (2), מבחן Mann-Whitney והרגרסיה הלוגיסטית שימשו כמבדקים סטטיסטיים.

במהלך תקופה בת 5 שנים, נרשמו 25,995 לידות וב-206 מקרים (0.8%) דווח על מקרים shoulder dystocia שאומתו. ב-36 (17.5%) מקרים אובחנה פגיעה של הילוד בעת הלידה וב-25 (12%) נותרה פגיעה שאריתית משמעותית בעת השחרור. מתוכם, ב-19 מקרים דווח על שיתוק מסוג Erb וב-6 מקרים על שבר ב- clavicula.

לא נמצא קשר בין פגיעה עוברית לבין גיל האם, מוצא אתני, סוכרת, לידה בניתוח ואגינלי, או מספר תמרוני הלידה. אולם, ערך BMI גבוה מ-30kg/m באם, שלב שני של הלידה שנמשך למעלה מ-20 דקות, ומשקל לידה גבוה מ-4500 גרם נקשרו לסיכון מוגבר להימצאות פציעה של הילוד בעת הלידה ובעת השחרור, כולל שיתור מסוג Erb.

לאחר ביצוע אנליזה ברגרסיה לוגיסטית, רק שלב שני של הלידה שנמשך למעלה מ-20 דקות נותר קשור באופן מובהק סטטיסטית להימצאות פציעה של הילוד בעת השחרור.

החוקרים מסיקים כי באוכלוסיית המחקר, השמנת יתר של האם נקשרה לסיכון מוגבר לפציעה עוברית לאחר shoulder dystocia. בנוסף, קיצור של שלב הלידה השני (מתחת ל-20 דקות) נקשר לשיעור נמוך יותר של פציעה בילודים.

J Perinatol. 2006 Feb;26(2):85-8.

הערות עורך: לרב המשכות של השלב השני בלידה יכולה לרמז על בעיות או קשיים בחילוץ היילוד. מעניין כי השמנת האם קשורה יותר לפגיעה לאחר shoulder dystocia מאשר משקלו של היילוד.