עם המשך מגמת הזדקנות האוכלוסיה, צפוי כי בעוד שני עשורים, תגדל היארעות הדימנציה פי ארבעה. כמו כן, קיימת עליה משמעותית בהשמנת היתר ברחבי העולם ובניגוד למחקרים תצפיתיים ישנים, נמצא במחקר פרוספקטיבי מהעת האחרונה, שהשמנה קשורה לעלייה בסיכון לדמנציה בקרב נשים קשישות.

הערכת השמנת היתר לפני הגעה לגיל הזיקנה הינה מדויקת יותר מאשר בגיל הזקנה, בשל דלדול מסת השומן וירידת ה- BMI בגיל הקשיש. יתר על כן, בשלבים הראשונים והסמויים של הדמנציה, חלה ירידה בתיאבון המביאה לירידה במשקל ועל כן, כאשר נעשית בדיקת קשר בין השמנת היתר לדמנציה, לאחר שזאת כבר הופיעה, הניתוח הסטטיסטי בעייתי ואינו מדוייק כי חלק מאלו שהיו שמנים בעבר, איבדו את המשקל העודף בשל גילם או בשל מחלתם ולכן הערכת הקשר בין משקל עודף ודמנציה, בעייתית, לאחר שכבר הופיעה הדמנציה.

אולם, מדדים שונים של השמנה כמו BMI ועובי כפל עור, הנמדדים שנים רבות לפני הופעת הדמנציה יכולים אולי לעזור בניבוי הסיכון למחלה זאת.

במחקר פרוספקטיבי זה, נבדקו יותר מ- 10,000 משתתפים המבוטחים ע”י ספק שירותי בריאות ללא כוונות רווח בקליפורניה שבארה”ב. משתתפים אלו עברו בדיקות שונות למדידת השמנה בגיל 40-45 שנים ו-30 שנה לאחר מכן, נבדקה שכיחות הדמנציה.

מתוצאות המחקר אנו למדים, שבקרב 10,000 המשתתפים, אובחנו מעל 700 לוקים בדמנציה, כ-30 שנה לאחר הערכת השמנת היתר.  גילם הממוצע של הלוקים בדמנציה היה 75. אלו שאובחנו כלוקים בדמנציה נטו להיות המבוגרים יותר, בעלי השכלה יסודית בלבד וללא בן זוג בגיל המעבר.

בגיל 40-45, כאשר נבדקו לראשונה, 10% מהמשתתפים ענו להגדרת השמנת יתר, או Obesity, שליש היו בעלי עודף משקל ויותר ממחצית המשתתפים היו בעלי משקל גוף תקין.   אבחנת הדמנציה היתה נפוצה יותר באופן מובהק באלו אשר לקו בעודף משקל או השמנת יתר בגיל המעבר.    

בהשוואה לבעלי המשקל התקין, ללוקים בהשמנת יתר בגיל המעבר, היה סיכון מוגבר ב-75% ללקות בדמנציה בגיל הקשיש. ואילו בקרב אלו הלוקים בעודף משקל ולא בהשמנת יתר, סיכון זה היה מוגבר בכ-35%.

הקשר בין ה-BMI לבין הופעת דמנציה היה משמעותי יותר בקרב נשים.  ואילו גזע המטופל, לא היווה גורם סיכון להתפתחות דמנציה.

מדידת עובי כפל העור מתחת לסקאפולה, נמצאה זהה ל-BMI מבחינת היכולת לנבא הופעת דמנציה בעתיד.

לסיכום, השמנה בגיל המעבר, קשורה לסיכון מוגבר לפתח דמנציה בגיל המבוגר, ללא קשר למדדים סוציו-דמוגרפיים או תחלואה נוספת.  השמנת יתר ועודף משקל בגיל המעבר, אשר נמדדו ע”י BMI או מדידת עובי כפל השומן, היו קשורים באופן חזק ומובהק סטטיסטי לסיכון זה.

אחד ההסברים האפשריים לקשר זה הוא הקשר בין השמנה לסוכרת ולתחלואה קארדיו-וואסקולרית, אך ההשמנה נמצאה כאן כגורם בלתי תלוי במחלות אלו לפיתוח דמנציה. אם כן, יתכן שקשר זה הוא דרך התסמונת המטבולית, אשר הוכחה כקשורה לירידה קוגניטיבית, בעיקר באלו עם רמות דלקת גבוהות.

הערת המערכת: הנה לנו סיבה נוספת להאיץ במטופלים, ובמקרה זה, בעיקר מטופלות, בגיל המעבר לשמור על תזונה מאוזנת ומשקל תקין. החשש מדמנציה בגיל הקשיש עשוי לעיתים להיות אולי מדרבן יותר מאשר הסיכונים הקרדיווסקולרים המוכרים…

למאמר

Obesity in middle age and future risk of dementia: a 27 year longitudinal population based study

<!–
D(["mb","rn

rn

rn

rn