בעבר הודגם כי פעילות גופנית מורידה היארעות סרטן השד, אך ההשפעה על חזרת המחלה ושרידות לאחר אבחנת סרטן שד אינה ידועה. מטרת המחקר היתה לקבוע האם פעילות גופנית בקרב נשים עם סרטן השד מפחיתה את הסיכון לתמותה מסרטן השד בהשוואה לנשים לא פעילות.

מחקר תצפית פרוספקטיבי זה המבוסס על תגובות של 2987 נשים אשר אובחנו עם סרטן שד דרגה I, II או III בין השנים 1984 ל-1998 עם מעקב עד תמותה או עד יוני 2002.

התוצאות העיקריות שנמדדו היו סיכון לתמותה מסרטן השד על פי קטגוריות פעילות גופנית במונחי שעות שבועויות או היקף ביצוע משימות מטבוליות [MET] במונחי שעות לשבוע.

נמצא כי בהשוואה לנשים שעשו פחות מ-3 שעות MET לשבוע של פעילות גופנית, הסיכון היחסי המותאם לתמותה מסרטן השד היה 0.80  ומובהק סטטיסטית, לנשים שקיימו בין 3 עד 8.9 שעות MET לשבוע; סיכון של 0.50 ל-9 עד 14.9 שעות MET לשבוע; ו- 0.56 ל-24 או יותר שעות MET בשבוע.

אגב, שלוש שעות MET שוות ערך להליכה בקצב ממוצע למשך זמן זה.

יתרון פעילות גופנית נמצא במיוחד בקרב נשים עם גידולים המגיבים להורמונים.

הסיכון היחסי לתמותה בנשים אלו אשר עסקו ב-9 שעות MET בשבוע בהשוואה לנשים שעסקו בפחות מ-9 שעות פעילות בשבוע היה 0.50. בהשוואה לנשים שעסקו בפחות מ-3 שעות פעילות בשבוע, הירידה הלא מותאמת בסיכון לתמותה היתה 6% לאחר 10 שנים לנשים שעסקו 9 שעות MET או יותר בשבוע.

 החוקרים הסיקו כי פעילות גופנית לאחר אבחנה לסרטן שד עשויה להפחית את הסיכון לתמותה ממחלה זו.

היתרון הגדול ביותר נראה בנשים שביצעו פעילות שוות ערך ל-3-5 שעות פעילות בשבוע בקצב ממוצע, עם קשר בין מידת הורדת הסיכון והוצאה אנרגטית גבוהה יותר, כלומר הוצאה אנרגטית גבוהה יותר הייתה קשורה לירידה גדולה יותר בסיכון לתמותה. לסיכום, נשים עם סרטן שד אשר עוקבות אחר ההמלצות לפעילות גופנית עשויות לשפר את השרידות שלהן.

Physical Activity and Survival After Breast Cancer Diagnosis, Michelle D. Holmes, JAMA. 2005;293:2479-2486

הערת המערכת:  בחודשים האחרונים סקרנו מס’ מחקרים שמצאו את התועלת הרבה של פעילות גופנית סדירה במגוון של התוויות (דיכאון, מחלת לב, סוגי סרטן אחרים ועוד), כאשר נראה ש”המסה הקריטית” הנדרשת כדי להשיג שיפורים קלינים היא של 3 שעות שבועיות של פעילות גופנית.