סקירה מאלפת של פרופ’ מוזס ה”תוקף” את הרפואה האלטרנטיבית והמקום שהיא תופסת כיום ברפואה בכלל. הנה כמה נקודות מרכזיות העולות מהמאמר:
- השימוש ברפואה האלטרנטיבית גדל והולך ומהווה איום ותחרות ממשית על הרפואה הקונבנציונלית
- הסיסמא של רפואה משלימה (ולא אלטרנטיבית) אשר יש עליה קונצנזוס רחב אינה בהכרח פועלת במציאות. המאמר מציג דוגמא שהסעירה את התקשורת לאחרונה, מהולנד, לפיה אישה שלקתה בסרטן השד סירבה לקבל את הטיפול הקונבנציונלים שהוצעו לה (ושסטטיסטית היו עשויים להשיג ריפוי בהסתברות של למעלה מ-90%) אלא פנתה למרפאים אלטרנטיבים שחלקם אף טען שאינה חולה כלל. התוצאה – האישה נפטרה מהמחלה לאחר שנתיים.
- ההבדל העקרוני בין רפואה קונבנציונלית לאלטרנטיבית הוא שהקונבנציונלית מחייבת הוכחות עובדתיות ומדעיות ליעילותה ובטיחותה, בעוד שהאלטרנטיבית מסתפקת באמונה שהיא עובדת.
- מחקרים מדעיים בודדים שניסו לבחון יעילות טיפולים אלטרנטיביים שונים נותרו בדר”כ ללא הוכחות של ממש. כך היה גם בבחינה מדעית של הומופאתיה, ריפוי מרחוק ע”י תפילה ועוד.
- גם כאשר מתקבלות תוצאות חיוביות לטיפולים אלטרנטיביים יש לזכור שגם כאשר לא מטפלים בחולים משיגים תוצאות (ריפוי ספונטני) וקיים כמובן גם אפקט הפלצבו, או כפי שמוזס מגדיר במאמר ה”ריטואל הטיפולי”
השורה התחתונה אולי החשובה ביותר לצוות הרפואי הקונבנציונלי היא שהנהייה אחר רפואה אלטרנטיבית נובעת גם ואולי בעיקר מהצורך של חולים, ובעיקר חולים קשים, ליותר מאשר “טכנאות רפואית”. החולה זקוק לתמיכה, השתתפות, דו שיח – דבר שהרפואה האלטרנטיבית יודעת לספק כנראה טוב יותר מהרופא העסוק המאמין שבסופו של דבר הכימיה או הכירורגיה הם אלה שעושים את העבודה…
הערת המערכת: זהו מאמר מקיף וחשוב המציג תמונה רחבה ולהערכתנו מאוזנת. אנשי הרפואה המשלימה עשויים לראות ודאי אחרת את התמונה ותגובות ודיון באמצעות “כתוב תגובה” יתקבלו בברכה…לנו נראה שיש 4 מסקנות אופרטיביות עיקריות העולות מהמאמר:
if you can’t fight it, join it . רפואה משלימה שתנתן במסגרת כזו תהיה לפחות מבוקרת ובאמת משלימה. לא סביר למשל שמטפל במסגרת כזו ימליץ לחולת סרטן שד להמנע מטיפול תרופתי שהוכיח יעילות. ומכיוון שלאמונה יש כוחות ריפוי מסויימים, ועל כך מסכימים כולם, אז שימוש גם בטיפולים אלטרנטיביים שהחולה מאמין בהם, לצד הטיפולים שיעילותם ובטיחותם ידועים עשוי בהחלט להוות השלמה מוצלחת. אותה חולת סרטן מהולנד שבה נפתח מאמרו של מוזס, לו הייתה מקבלת את הטיפולים הקונבנציונלים הקיימים, ובנוסף לכך הייתה מעדיפה גם לקבל טיפול הומופאתי (גם אם בתרופה ההומופאתית שתקבל אין אפילו זכר לחומר פעיל כלשהו) שבו היא מאמינה, והשורה התחתונה היא חיובית, ובכל מקרה אינה פחות טובה מטיפול קונבנציונלי בלבד – מה רע בכך ?
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!