“זו זרת, זו קמיצה, זו אמה, זו אצבע, זה גודל” כתוב בתלמוד במסכת כתובות, ומלמד אותנו את שמות כל אצבעות היד בבת אחת. 

נקדיש כמה מילים לכל אחת מהאצבעות.

הקטנה בין האצבעות, היא הזרת. יש האומרים כי המילה “זרת” נגזרה מהמילה “זערת” (עם “ע”, כמו זעיר) שמשמעה קטנה, בניגוד למילה “גודל” או “אגודל” שנגזרה מהמילה “גדול” כי האגודל, האצבע הרחבה יותר מכל האצבעות.  זרת גם מידת אורך קדומה, כשיעור המרחק  שבין קצה האצבע הקטנה ועד קצה הבוהן, כשהן מתוחות. מרחק של  כ 20 סנטימטר. המילה “זרת” מופיעה לראשונה בספר שמות, בהוראות לבגדי הכהונה. בתיאור החושן נאמר “רבוע יהיה, כפול, זרת אורכו, וזרת רחבו” דהיינו 20 על 20 סנטימטר.

גם האצבע הסמוכה לזרת, והיא “הקמיצה” קשורה לעבודת הכוהנים. “קמיצה” היא לקיחת מלא הקומץ, נטילת משהו בשלוש אצבעות תיכוניות. “כל היום כשר לקמיצה” כתוב בתלמוד מגילה בקשר לקורבן המנחה במזבח,  מכאן שקמיצה היתה פעולה של הכוהנים.     

האצבע השלישית ביד, היא האצבע הארוכה ביותר. אצבע זאת מכונה  “אצבע צרידה”,  וגם “האמה”. כאן יש להיזהר כי השם “אמה” מתאר גם הקטע של הגפה העליונה, בין שורש כף היד לבין המרפק. על המילה צרידה אומר אבן-שושן: “הגיזרון אינו ברור. השם מצוי רק בצירוף”. סוף ציטוט. ושוב המילה, מקורה בעבודת הכוהנים. בליל יום הכיפורים בבית המקדש, היה אסור לכהן הגדול לישון. וכן כתוב במשנה יומא: ביקש הכוהן הגדול- להתנמנם,  פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרידה” . אם כן, העמידו כוהנים צעירים, פרחי כהונה, ליד הכהן הגדול. נטה להירדם, מתפקידם של הכוהנים הצעירים להעביר את האצבע הצרדה  על הבוהן, בתנועה מהירה כלפי מטה, כדי להשמיע קול רעש, ולמנוע ממנו את השינה. 

כאשר התורה כותבת, “וטבל הכוהן את-אצבעו הימנית” הכוונה היא כנראה לאצבע מיוחדת בין כל האצבעות, ומקובל שזו האצבע השנייה, האצבע הסמוכה לבוהן, המכונה גם האצבע הרומזת, התואר שאול מהלועזית. 

בוהן ואגודל מתארים האצבע העבה ביד וברגל. בהן מלה שמופיעה במקרא.  הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבנו לשים את דם הקורבן על  “בהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית” של הכוהנים, בטקס כניסתם לתפקיד. המילה אגודל מופיע במדרש רבה לשיר השירים.

אצבע גם מידת רוחב. “ועביו ארבע אצבעות” כתוב בספר ירמיהו. היום יש אשר משתמשים במילת אצבע גם כמקביל למידת האורך האנגלי,  ה inch. 

בתלמוד הירושלמי מופיע המונח “אצבעיים” על משקל “ברכיים” כאל מידת רוחב של שתי אצבעות.

המילה אצבע מופיעה בצרופים רבים ולהם משמעויות רבות. על אף שאינם קשורים לאנטומיה או לרפואה, הרשו לי לסיים בשתים מהם, בגלל יופיים.

הראשון הוא “אצבע אלוהים” שהוא כינוי  למעשה נסים. “אצבע אלוהים היא” אמרו חרטומי מצרים במכה השלישית, מתוך עשר המכות, כאשר הכינים עלו על גופם המגולח. כי מי שמע על כינים בגוף מגולח ?   בודאי שזה נס.

הצירוף השני – “על ראשי אצבעות” כנוי להליכה בחשאי, בצנעה ובלאט, ויפה אמר חיים נחמן ביאליק

“אט, אט, על ראשי אצבעות,

תעברו בנתיבות החיים”.