השמנה בטנית, המתבטאת בהיקף מותן מוגדל ועליה במסת השומן התת-עורי והויסראלי (visceral), קשורה בתנגודת לאינסולין וגורמי סיכון מטבוליים אחרים למחלת לב כלילית.

ירידה במשקל בעקבות דיאטה משפרת את שיעור הסיבוכים הקשורים בהשמנה בטנית. עם זאת, קשה להשיג ירידה מוצלחת במשקל לאורך זמן ורוב האנשים עם השמנת יתר המצליחים לרדת במשקל בעזרת שינויים באורח החיים חוזרים למשקלם הקודם עם הזמן.

לאור התסכול מהשיטות המקובלות לטיפול בהשמנה, חלה בשנים האחרונות התעניינות בגישות חלופיות לפתרון בעיית ההשמנה. לאחרונה, הוצע ששאיבת שומן (liposuction), הכוללת הסרת כמות גדולה של שומן תת-עורי, עשויה להוות טיפול בסיבוכים המטבוליים של השמנת יתר.

שאיבת שומן היא הניתוח האסתטי הנפוץ ביותר בארה”ב – כ-400,000 ניתוחים מתבצעים מידי שנה.  התפתחויות שחלו לאחרונה בשיטות המשמשות לשאיבת שומן מאפשרות כעת הסרה של כמויות ניכרות של שומן תת-עורי. מכאן, ניתוחי שאיבת שומן בטני מספקים הזדמנות מיוחדת לבחון את חשיבות השומן התת-עורי בהתפתחות תנגודת לאינסולין וכגורם סיכון למחלת לב כלילית במטופלים עם השמנה בטנית.

מטרת מחקר זה לקבוע את השפעת שאיבת שומן בטני בנפח גדול בנשים עם השמנת בטנית חמורה על רגישות הכבד, שריר השלד ורקמת השומן לאינסולין. כמו כן נבחנו גורמי הסיכון למחלת לב כלילית, כולל היקף המותן, לחץ הדם, ריכוז שומני הדם ונוכחות סמנים דלקתיים.

נכללו במחקר 15 נשים עם השמנת יתר חמורה, 8 ללא תנגודת אינסולין ו-7 עם סוכרת מסוג 2. הרגישות לגלוקוז וגורמי הסיכון הכליליים נבחנו בתחילת המחקר וכעבור 10 עד 12 שבועות לאחר שאיבת השומן הבטני.

שאיבת השומן הביאה להפחתה של 44% בנפח רקמת השומן התת-עורי הבטני בנשים עם סבילות תקינה לגלוקוז וב-28% בנשים עם סוכרת מסוג 2.

נשים עם סבילות תקינה לגלוקוז איבדו בעקבות הניתוח כ-9 ק”ג בממוצע ממשקלן ונשים עם סוכרת מסוג 2 אבדו בממוצע כ-10 ק”ג ממשקלן.

שאיבת השומן לא שינתה באופן משמעותי את רגישות הכבד, השריר או רקמת השומן לגלוקוז. כמו כן, לא נצפו שינויים משמעותיים בריכוז ה-CRP, interleukin-6, tumor necrosis factor alpha ו-adiponectin. לא נצפתה השפעה על גורמי סיכון נוספים למחלת לב כלילית, כולל לחץ הדם, ריכוזי האינסולין, הגלוקוז והליפידים בדם בשתי הקבוצות.

לסיכום, תוצאות המחקר מעידות ששאיבת שומן בטני אינה משפרת באופן משמעותי הפרעות מטבוליות הקשורות בהשמנת יתר. הפחתה במסת רקמת השומן בלבד אינה משיגה את התועלת המטבולית הכרוכה בירידה במשקל בעקבות דיאטה.

הערת העורך: מחקר זה התבקש לאור הבנת הקשר בין השמנה בטנית ותחלואה נלוות,לכאורה סילוק השומן היה אמור לשפר את מדדי התחלואה מה שלא הוכח במחקר.אולם דווקא ממצאים אלו מחזקים את התובנה כי השומן הבטני העמוק אשר אין אפשרות טכנית לשאוב אותו ולא השומן הבטני השטחי אחראי לתחלואה הנלוות להשמנה. לפיכך השיטות המקובלות של הפחתת צריכת הקלוריות  , פעילות גופנית וטיפול תרופתי אשר הוכחו כמפחיתות את מסת השומן הבטני העמוק הן התשובה כיום לתחלואה נלוות להשמנה בטנית מרכזית

למאמר

Absence of an Effect of Liposuction on Insulin Action and Risk Factors for Coronary Heart Disease, Samuel Klein et al, NEJM Volume 350:2549-2557June 17, 2004 Number 25