האם זנים רירים של סטרפטוקוקוס אחראים לקדחת השיגרון ?, מתוך jc 412

Temporal association of the appearance of mucoid strains of streptococcus pyogenes with a continuing high incidence of rheumatic fever in Utah.

Veasy Gl, Tani LY, Daly JA et al.

Pediatrics 2004;113:e168-e172.

היארעות קדחת השגרון Rheumatic fever– משתנה מארץ לארץ ומשנה לשנה. מאמר שנכתב  ב Salt Lake City מציג מספרים אופיניים לשנים האחרונות. בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים נצפתה ירידה תלולה  בכל ארצות הברית במספר המקרים החדשים שלקו בקדחת השגרון  בהשוואה לשנים לפני כן.  והנה בשנת 1985 נצפתה  עלייה דרמטית של מקרי קדחת השיגרון באזור  מחברי המאמר. בשנה זו, וזאת שלאחריה, אובחנו פי 10 מקרים יותר  מבשנים לפני כן. ושוב היתה הפוגה למספר שנים. היארעות המחלה עלתה שנית  בשנים 1997 ו 1998.

השאלה היתה האם קיים קשר בין עליה בזנים ספציפיים של סטרפטוקוקוס בלוע, לעלייה במספר מקרי קדחת השיגרון.

לדעת החוקרים, דבר שיכול להצביע על הפוטנציאל של זנים ספציפיים לגרום לקדחת השיגרון. 

לאור ניסיונם, חשדו החוקרים בעיקר בזנים רירים של סטרפטוקוקוס, – mucoid strains   ובמיוחד הזן המכונה  18M. 

לרשות החוקרים עמדו תרביות חיידקים שנלקחו והוקפאו  בעשרים השנים האחרונות.

סוף מעשה במחשבה תחילה.

החוקרים ערכו השוואה שנתית לגבי מספר מקרי קדחת השיגרון ובהתאמה הישוו מספר משטחי הלוע שהיו חיובים לסטרפטוקוקוס, ואצל כמה מהם נמצאו זנים רירים.

ואכן, בשנים שלא נצפתה התפרצות של קדחת השיגרון אחוז הזנים הרירים שנמצאו נע בין 1% ועד 2%. ואילו בשנת 1985 בעת ההתפרצות הראשונה, אחוז הזן הרירי עלה ל 21%. ושוב בשיא ההתפרצות השנייה, בשנת 1998,  18% הזנים השתייכו לזנים הרירים.

בדיון החוקרים מציינים כי היארעות קדחת השיגרון בשנות התפרצות השיא היתה הגבוה מזה חמישים שנה. יחד עם עלייה במספר מקרי קדחת השיגרון, היתה עלייה בזנים רירים של סטרפטוקוקוס . 

החוקרים מתוודים כי אמנם קיים ליקוי בשיטות הסטטיסטיות שלהם. נמצאה הקבלה בין מקרי קדחת השיגרון לבין מספר זנים רירים שהתקבלו, אך אין אנחנו יודעים האם חולי קדחת השיגרון דווקא נדבקו בזנים הרירים.

עדות מסייעת- יש, הוכחה -אין. תמיכה מהספרות יש כי דיווחים קודמים הראו כי קיים קשר בין זנים רירים לבן קדחת השיגרון. 

הדעה הרווחת כיום היא, כי זני סטרפטוקוקוס להם חלבוני M מסוימים בקפסולה, מהווים גורם סיכון לסיבוך בקדחת השיגרון. ביניהם זני מספר 1, 3, 5, 6, 18 ו 24.  מנגד יש זנים להם מבנה חלבון M שונה, וביניהם כאלה האחראים לזיהומים בעור וסיבוכם, דלקת בכליות, גלומרולונפריטיס.    

הערת העורך:  שתי מטרות לי בהבאת מאמר זה לתשומת לבכם. מטרה אחת, ממצאי המאמר. אכן נמצאה כאן עדות נוספת שזנים מסוימים של סטרפטוקוקוס הם גורמי סיכון להופעת קדחת השיגרון.  מקובל שטיפול בפניצילין לדלקת בלוע, בכוחו למנוע הופעת סיבוך זה. יש זנים אחרים, כולל אלה אשר גורמים זיהומים בעור, שסיבוכם דלקת בכליות. במקרים אלה מתן פניצילין לא ימנע הופעת הסיבוך. 

מטרתי השניה נוגעת בהופעת קדחת השיגרון בעולם המערבי.  שני מאמרים בנידון הופיעו בזמן האחרון, אחד ב British Medical Journal והשני ב  .Cochrane reviews מגמת שני המאמרים היא להראות שקדחת השיגרון מחלה נדירה בעולם המערבי, וטיפול אנטיביוטי למניעת סיבוכים אפשרי, אך לא חיוני.

המאמר שהבאנו היום מראה כי גם העולם המערבי  אינו מחוסן לגמרי נגד קדחת השיגרון ועל אחת כמה וכמה אנחנו, בארצנו הלבנטינית. אנחנו עדיין נוהגים לטפל בפניצילין כאשר נמצא סטרפטוקוקוס מקבוצת A במשטח הלוע, וטוב שכך. כי מום ממחלת לב שגרונית, אכזרי הוא.    עדיין מוקדם להתייחס למחלה, כמחלה שנכחדה.

המאמר הופיע בעיתון Pediatrics מחודש מרץ 2004.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה