סקירה זו היא באדיבות הג’ורנאל קלאב המגזין המוקלט. באפשרותך להצטרף כמנוי לג’ורנאל וליהנות מידי חודש מ- 2 קלטות או דיסקים המכילים את מיטב הספרות העדכנית המקצועית בעברית (מתאים ביותר להאזנה בעת נהיגה..), וכן מכניסה חופשית לאתר הג’ורנאל קלאב לעיון בטקסטים המלאים של המגזינים, מהאפשרות לצבור נקודות זכות השתלמות וכן לצפות בחלק מהסקירות בשיטת מולטימדיה (האזנה + צפייה בשקפים). לפרטים והרשמה לחץ כאן. במערכת הג’ורנאל משתתפים עורכי e-Med והעורך הראשי הוא ד”ר דרור דיקר.
הטיפול המקובל באירוע חריף של תרומבו-אמבוליזם ורידי (Venous Thromboembolism) כולל טיפול ראשוני עם low-molecular-weight heparin (LMWH) המלווה בטיפול ארוך טווח עם נוגד קרישה במתן פומי. ברוב המטופלים גישה זו יעילה ביותר, אך חולי סרטן נמצאים בסיכון מוגבר לאירוע תרומבו-אמבולי נוסף, ולדימומים.
יתרה מזאת, טיפול פומי בנוגדי קרישה הוא בעייתי בחולי סרטן תגובות בין-תרופתיות, תת-תזונה, הקאות ופגיעה כבדית מובילים לקושי בשמירה על רמה קבועה של התרופה. טיפולים חודרניים ותרומבוציטופניה (thrombocytopenia) שנגרמת מהטיפול הכימותרפי דורשים הפסקה תכופה של הטיפול האנטי-קואגולנטי. כמו כן, בחולים אלו הגישה הורידית בעייתית במקרים רבים, דבר המקשה על מעקב קבוע אחר רמות התרופה בדם.
טיפול מניעתי עם LMWH בזריקה תת-עורית עשוי להוות חלופה יעילה לטיפול בנוגדי קרישה במתן פומי. בניגוד לוורפרין, ל-LMWH אינטראקציות בין תרופתיות ומאפיינים פרמקוקינטיים צפויים. המינון נקבע לפי משקל המטופל ואין צורך במעקב מעבדתי תכוף. בזכות ההשפעה המהירה והפינוי הצפוי הם נוחים במיוחד כאשר יש צורך להפסיק את התרופה לעיתים תכופות.
מחקר רב-מרכזי, אקראי זה בחן האם טיפול ב-LMWH יעיל ובטוח יותר מטיפול אנטי-קואגולנטי פומי במניעה של אירועים תרומבו-אמבוליים חוזרים בחולי סרטן עם אירוע תרומבו-אמבולי חריף.
במחקר נכללו 672 חולי סרטן עם אירוע חריף של תרומבוזיס ורידי עמוק (deep-vein thrombosis– DVT) פרוקסימלי, תסחיף ריאות (pulmonary embolism) או שניהם. הנבדקים הוקצו באופן אקראי לקבלת טיפול ב-LMWH במינון 200 IU לקילוגרם משקל גוף במתן תת-עורי פעם ביום למשך 5 עד 7 ימים, ומעבר לטיפול בנגזרת של coumarin (INR מטרה 2.5) למשך 6 חודשים או המשך טיפול ב-LMWH במינון IU 200 לקילוגרם ביום לחודש ו- IU150 לקילוגרם ביום במשך 5 חודשים.
במשך ששת חודשי המחקר ל-27 מתוך 336 המטופלים ב-LMWH היה אירוע תרומבו-אמבולי חוזר, בהשוואה ל-53 מתוך 336 מטופלים בנוגדי קרישה במתן פומי, כלומר יחס סיכון משמעותי ומובהק סטטיסטית של 0.43 לטובת הטיפול ב-LMWH. לא נצפה הבדל משמעותי בין הקבוצות בשיעור הדימומים החמורים או כל אירוע אחר של דימום. שיעור התמותה בששת חודשי המחקר היה 39% בקבוצת ה-LMWH ו-41% בקבוצת הטיפול האנטי-קואגולנטי הפומי, כ-90% מהם בשל החמרת מחלת הסרטן.
מתוצאות המחקר ניתן להסיק שבחולי סרטן עם אירוע חריף של תרומבוזיס ורידי, טיפול ב-LMWH יעיל יותר מטיפול בנוגדי קרישה פומיים, בהפחתת הסיכון לאירוע תרומבו-אמבולי חוזר, וזאת ללא עליה בסיכון לדמם.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!