הועבר באדיבות מערכת הג’ורנאל קלאב, המגזין המוקלט (מס’ 393)

Effectiveness of counselling patients on physical activity in general practice: cluster randomised controlled trial

http://bmj.com/cgi/content/full/326/7393/793

פעילות גופנית

חוסר פעילות גופנית הוא גורם סיכון עצמאי למחלות קרדיו-וסקולריות ואחרות. התערבות שמעודדת פעילות גופנית עשויה להקטין את גורמי הסיכון למחלות לב, סוכרת, השמנת-יתר, אוסטאופורוזיס ודיכאון, ולשפר את התפקוד הגופני בגיל מבוגר יותר.

במחקרים קודמים שנעשו במרפאות כלליות בניו-זילנד ובריטניה נמצא אומנם שיפור ברמת הפעילות הגופנית לאחר ייעוץ לפעילות גופנית, אך ללא עדות לתועלת בריאותית. יכולת ההכללה של הממצאים ממחקרים קודמים הייתה נמוכה משום שהם נעשו במרפאה אחת או שתיים, או שנעשו בקרב מתנדבים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה.

מחקר זה בוחן את היעילות של תוכנית “המרשם הירוק”, מתן ייעוץ לפעילות גופנית על ידי רופאים כלליים לחולים שאינם עוסקים בפעילות גופנית מספקת.

לפי תוכנית זו רופאי המשפחה עוברים הכשרה של ארבע שעות המלמדת כיצד להשתמש בשיטות ראיון להגברת המוטיבציה לפעילות גופנית. מטופלים שזוהו כ”פחות פעילים” בשאלון סריקה בדלפק הקבלה, ומוכנים להשתתף בתוכנית, מקבלים כרטיס מעקב ומופנים לרופא לצורך ייעוץ.

בייעוץ הרופא דן עם המטופל על הגברת הפעילות הגופנית וביחד הם מציבים מטרות מתאימות לשינוי הרגלי הפעילות. הפעילות המומלצת, בדרך-כלל הליכה או אימון בבית, נרשמת על דף מרשם ירוק סטנדרטי וניתנת למטופל.

העתק של מרשם זה נשלח בפקס לארגון ספורט מקומי, בהסכמת המטופל, וכולל פרטים רלוונטיים כמו גיל, משקל ומצב בריאותי. בשלושת החודשים הבאים מומחי ספורט מאותו ארגון מתקשרים למטופל שלוש פעמים לפחות על מנת לספק עידוד ותמיכה להמשך הפעילות הגופנית. כמו כן, עדכונים בנוגע לתוכניות ספורט ויוזמות חדשות בקהילה נשלחים כל רבעון על ידי אותו ארגון.

במחקר השתתפו 42 מרפאות באזור אחד בניו-זילנד שחולקו באופן אקראי לקבוצת התערבות לפי תוכנית “המרשם הירוק” או לטיפול רגיל. נכללו במחקר מטופלים בגילאים 40-79 שביקרו במרפאות בתקופת המחקר. הנתונים שנבדקו היו שינוי בפעילות הגופנית, שינוי באיכות החיים (לפי שאלון מקובל), סיכון קרדיו-וסקולרי (לפי המשוואות של Framingham ו- D’Agostino) ולחץ הדם בתקופה של 12 חודשים.

במחקר לקחו חלק 74% מהרופאים הכלליים באותו אזור, 66% (878/1322) מהחולים שעברו סריקה ונמצאו מתאימים לתוכנית הסכימו להשתתף במחקר. מתוכם נשארו במעקב כ-85%. בקבוצת ההתערבות נמצאה עלייה משמעותית סטטיסטית של 9.4 kcal/kg לשבוע בממוצע בהוצאה האנרגטית הכללית.

כמו כן הזמן שמוקדש לפעילות גופנית עלה ב-34 דקות בשבוע. אחוז המטופלים שהתמידו ב-2.5 שעות בשבוע של פעילות ספורטיבית היה בכ-10 אחוז גבוה יותר מבקבוצת הביקורת. גם במדדים שבחנו איכות חיים הייתה עליה מובהקת סטטיסטית בקבוצת ההתערבות. לחץ הדם הראה מגמת ירידה בקבוצת הטיפול, אך לא היה הבדל בסיכון למחלת לב כלילית.

תוכנית “המרשם הירוק” במרפאות הכלליות נמצאה יעילה בהעלאת הפעילות הגופנית של המשתתפים ובשיפור איכות חייהם בתקופה של 12 חודשים, ללא עדות לנזק. על כל 10 מרשמים ירוקים שנכתבו, אדם אחד התמיד ב-150 דקות שבועיות של פעילות גופנית מתונה עד מאומצת כעבור שנה.

דרגה זו של פעילות גופנית (תוספת צריכה של כ- kcal1000 לשבוע) קשורה ב-20-30% פחות סיכון לתמותה כללית לעומת פרטים שאינם מבצעים פעילות גופנית.

על מנת להעריך את התועלת הקרדיו-וסקולרית יש צורך במדגם גדול יותר, שיוכל לזהות שינויים קטנים בלחץ הדם, ומעקב לתקופה ארוכה יותר. עם זאת, נראה שקבלת ייעוץ מרופא המשפחה בצירוף תמיכה טלפונית יכולים לשנות את הרגלי הפעילות הגופנית של אנשים ולהביא לשיפור משמעותי בבריאותם ובאיכות חייהם.

הערת הג’ורנאל: הנתונים המוצגים במחקר ודאי אינם מפתיעים. הקשר בין פעילות גופנית לשיפור באיכות החיים והפחתת הסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות נדון ודווח כבר פעמים רבות. החידוש הוא אולי בכך שתכניות של עידוד לפעילות גופנית על-ידי רופאים עשויות גם להצליח בחיים האמיתיים ולא רק במחקרים מבוקרים, דבר שצריך אולי לעודד כל אחד מאתנו להשפיע ככל האפשר על מטופליו לעסוק בפעילות גופנית…