Epstein LH, et al. How much activity do youth get? A quantitative review of heart-rate measured activity. Pediatrics 2001; 108: e44.

מבוא

חשיבות הפעילות הגופנית לבריאות ידועה ומבוססת. המלצות הפעילות הנוכחיות לגבי ילדים מגיל שנתיים ומעלה דומות לאלו של מבוגרים מעל 30 דקות של פעילות בעוצמה בינונית על פני רוב, אם לא כל, ימות השבוע. בין יתרונותיה של הפעילות הגופנית בילדים נמצאים הפחתת הסיכון להשמנת יתר בגיל ההתבגרות (אשר מהווה גורם סיכון לתמותה בגיל מבוגר גם ללא קשר למשקל בגיל זה) והתקווה כי ילד פעיל יהפוך למבוגר פעיל, אשר סיכויי התחלואה שלו קטנים בהרבה לעומת המבוגר אשר אינו פעיל. ישנה אמונה כי כמות הפעילות הגופנית של הילדים כיום אינה מספקת, עקב המצאות מוקדי הנאה חליפיים אשר אינם דורשים מאמץ גופני. מטרת מאמר סקירה זה היתה לבדוק כמה פעילות גופנית מבצעים ילדים, תוך שימוש במדד נפוץ- ניטור רציף של קצב הלב.

שיטות

בעיבוד הנתונים נכללו 26 מחקרים אשר בדקו את קצב הלב של ילדים ונוער, למשך לפחות 8 שעות רצופות של פעילות. הארצות בהן בוצעו המחקרים היו בעיקר ארה”ב וארצות אירופה, אולם נכללו גם ערב הסעודית, בוליביה, יפן וסינגפור. מספר שיטות משמשות למדידת נפח הפעילות הגופנית, ומאמר זה עסק באלו אשר משתמשות בקצב הלב לאורך מספר שעות. מהנתונים המופקים מהמדידות ניתן לחשב את כמות הפעילות על ידי מספר מדדים- %HRR (אחוז מרזרבת קצב הלב, המחושבת כדופק המקסימלי על פי הגיל מינוס הדופק במנוחה), אחוז העלייה מהדופק במנוחה, או משך הזמן בו נמצא הילד בדופק מעל סף מסויים (לרוב מעל קצב לב של 120, 140, 160 ו- 180 פעימות בדקה). מחקרים שונים עשו שימוש במדדים שונים.

תוצאות

בסך הכל נכללו 1883 ילדים במחקר זה, בגילאי 3 עד 17. בנים היו פעילים יותר מבנות, בכ- 9 דקות יומיות בממוצע. נמצא קשר הפוך בין משך הזמן בפעילות לבין HRR. לא נמצא הבדל בין אירופה לארה”ב ברמת פעילות של 50- 60 אחוזים מ- HRR. נמצא קשר בין הגיל לבין רמת הפעילות הגופנית (תרשים): ילדים בכל הגילאים ביצעו לפחות 60 דקות של פעילות ברמה נמוכה (40 20 אחוז מ- HRR), וילדים צעירים מגיל 12 אף ביצעו למעלה מ- 120 דקות של פעילות ברמה זו. בכל הגילאים, ביצעו הילדים פעילות בעוצמה השווה ל- 50 אחוזים מ- HRR למשך 30 דקות לפחות (פעילות זו הינה בעוצמה אשר גורמת לאפקט אימון של הכושר האירובי).

מסקנות

מחקר זה מראה כי, בממוצע, ילדים בכל הגילאים משיגים את יעדי הפעילות הגופנית של מבוגרים, וגם את אלה אשר הוגדרו עבור ילדים. זאת, בניגוד לדעה הרווחת כי ילדים אינם מספיק פעילים. באשר לשיטת המחקר, החוקרים מציינים כי אמנם ישנו קשר טוב בין קצב הלב לבין צריכת החמצן, אולם מספר חסרונות של השיטה הינם המצאות גורמים נוספים לקצב לב מוגבר, העובדה כי קצב הלב נשאר גבוה גם לאחר הפסקת הפעילות, אפשרות כי מכשיר המדידה הנלבש על הגוף משנה את התנהגות הילד, ועוד. עם זאת, מדידות אלו מאפשרות איתור פרקי זמן קצרים של פעילות, בשונה מפעילות מוסדרת בת עשרות דקות. כך מתקבל מעקב צמוד יותר אחר עוצמת הפעילות הגופנית, ויש מקום למחקרים עתידיים אשר ישוו פעילות שכזו עם פעילות לפרקי זמן ארוכים יותר. החוקרים מציעים כי משך הזמן המינימלי לפעילות גופנית בילדים ייקבע על 60 דקות, כיוון ש- 30 דקות הילדים משיגים בכל מקרה.

תרשים: כמות הדקות בהן נמצאו ילדים בשלוש קבוצות גיל בפעילות גופנית בעוצמות שונות במהלך היממה. ניתן לראות כי ככל שעוצמת הפעילות עלתה, כך ירד משך הזמן בו נמצאו הילדים בפעילות זו. עוד ניתן לראות כי ילדים בשלוש קבוצות הגיל נמצאים לפחות חצי שעה ביממה בפעילות בעוצמה של עד 60% מרזרבת קצב הלב, ובין 80 ל- 140 דקות בפעילות מתונה.

דבר העורכים

מחקר זה אסף שורה של עבודות מרחבי העולם, רובן מהעולם המערבי, והסיק כי, בממוצע, ילדים מבצעים מספיק פעילות גופנית. מחקר נוסף אשר בוצע בבריטניה והתפרסם כמעט במקביל הציג תוצאות דומות [1] : 79 ילדים בריאים בסביבות גיל 10.5 ממספר בתי ספר שונים התנדבו לענוד מד דופק למשך שני ימי לימודים ושני ימי סוף השבוע. המחקר גילה כי הילדים השיגו את ההמלצות הבריטיות והאמריקאיות לגבי כמות הפעילות הגופנית, וכי בנות היו מעט פחות פעילות לעומת בנים. קצב הלב של הילדים היה מעל קצב הלב במנוחה ב- 25% במשך כשמונה שעות ביממה; למעט ילדה אחת, קצב הלב של כל הילדים היה גבוה ב- 50% מדופק המנוחה במשך כארבע שעות ביממה. בממוצע, היה הדופק מוגבר מעל 120 פעימות לדקה למשך כמעט שעתיים יומיות. למשך כ- 20 דקות ביממה, היה קצב הלב של הילדים 80% מהדופק המקסימלי, קצב המעיד על רמת פעילות בינונית- מאומצת. אמנם מחקר נוסף, קטן ומעודד, אולם איננו יכולים לנוח על זרי הדפנה.

אחת מהסיבות העיקריות של עידוד הפעילות הגופנית בילדים הינה לקבע אורח חיים בריא ופעיל אשר ימשיך לבגרות. אם כך- עלינו לוודא כי הילד הפעיל הופך להיות מתבגר פעיל בדרכו אל הבגרות. מחקר אשר בחן סוגיה זו בקרב כ- 375 ילדים בכיתות א’ ועד יב’ הראה ירידה משמעותית בנפח הפעילות עם העלייה בגיל [2]. בעוד ילדים בכיתות א’ עד ג’ היו פעילים כ- 200 דקות ביממה בעוצמה בינונית- מאומצת, הרי בכיתות ד’ עד ו’ התקצר הזמן לכ- 110 דקות, בהמשך ל- כ- 75 דקות בכיתות ז’ עד ט’, ובכיתות הגבוהות ביותר- 50 דקות ביממה. לגבי פעילות מאומצת, הרי שתלמידי י’ עד יב’ בילו רק 10 דקות ביממה בעוצמה זו של מאמץ.

אם כן, יש מקום להמשיך ולעודד את הילדים והנוער לצאת מהבית ולבצע פעילות, לשם אותם יתרונות בריאותיים וחברתיים רבים. למה לצאת מהבית? נמצא כי שיעור ההשמנה בקרב ילדים אשר צפו בטלוויזיה פחות משעה אחת ביממה היה כ- 8%, לעומת כ- 18% בקרב אלו אשר צפו מעל ל- 4 שעות [3]. עם העלייה בגירויים הממוחשבים אשר סביבנו, נראה כי הדור הבא עלול להיות עוד פחות פעיל.

1. Sleap M, Tolfrey K. Do 9- to 12 yr-old children meet existing physical activity recommendations for health? Med Sci Sports Exerc 2001; 33: 591-6.

2. Trost SG et al. Age and gender differences in objectively measured physical activity in youth. Med Sci Sports Exerc 2002; 34: 350- 55.

3. Crespo CJ, et al. Television Watching, Energy Intake, and Obesity in US Children. Results From the Third National Health and Nutrition Examination Survey, 1988-1994. Arch Pediatr Adolesc Med 2001;155: 360-5.