סקירה זו מביאה את תוצאות ומסקנות מחקר ה- הINTERCEPT (ר"ת של Incomplete Infarction Trial of European Research Colaborators Evaluating Progress Post-Thrombolysis ) .
מטרת המחקר הייתה לבדוק את יעילות הטפול בדילטיאזם לטווח ארוך כמניעה שניונית בחולים לאחר אוטם חד בשריר הלב. מחקר הINTERCEPT הינו מחקר רנדומלי, כפול סמויות, רב מרכזי. במחקר נכללו 874 חולים מתחת לגיל 76 שנים, אשר קבלו טפול טרומבוליטי ואספירין תוך 12 שעות מתחילת התסמינים של אוטם חד בשריר הלב המלווה בהרמות מקטע ST בתרשים האלקטרוקרדיוגרם. רק חולים עם אוטם שריר הלב מוכח (עליית אנזימי שריר הלב) נכללו במחקר. חולים הלוקים באי ספיקת לב, ברדיקרדיה, חסם עלייתי חדרי, תסמונת הסינוס החולה, תת לחץ דם, יתר לחץ דם קשה, אי יציבות המודינמית, איסכמיה מיוקרדיאלית מתמשכת או חוזרת, או חולים המטופלים בחוסמי תעלות הסידן לא נכללו במחקר.
36 עד 96 שעות לאחר התחלת תסמיני האוטם החולים עברו רנדומיזציה לדילטיאזם 300 מג ביום (430 חולים) או לפלצבו (444 חולים). משך הטפול והמעקב היה 6 חודשים. כל החולים קבלו בנוסף אספירין. חוסמי בטא וניטראטים ניתנו רק לחולים עם איסכמיה מיוקרדיאלית חוזרת.
חוסמי אנזים הקונברטאזה של האנגיוטנסין (ACE-I) ומשתנים ניתנו לחולים עם יתר לחץ דם, אך מתן מניעתי של ACE-I וחוסמי בטא לכלל החולים לא היה מותר.
מוות מסיבה לבבית, אוטם שריר הלב או תעוקת חזה רפרקטורית נצפתה ב-30% מהחולים בקבוצת הפלצבו וב-23% מהחולים בקבוצת הדילטיאזם , עם המקדמים הסטטסיטיים הבאים:
Hazard ratio 0.79; 95% CI 0.61 to 1.02; p=0.07

שיעור של 1.4% מקרב קבוצת הפלצבו ו-1.6% מקבוצת הדילטיאזם מתו מסיבה לבבית, יחסים סטטיסטיים כדלקמן :
Hazard ratio 1.26; 95% CI 0.42 to 3.76; p=0.67 .

אוטם חוזר שלא גרם למות (non fatal myocardial infarction) נצפה ב-5% מהחולים בקבוצת הפלצבו וב- 4% מהחולים בקבוצת הדילטיאזם עם יחס סטטיסטי של
Hazard ratio 0.79; 95% CI 0.41 to 1.50; p=0.47 .
איסכמיה רפרקטורית ניצפתה בקרב 23% מקבוצת הבקרה לעומת 17% מקבוצת הדילטיאזם עם יחס של
Hazard ratio 0.76; 95% CI 0.56 to 1.02; p=0.07.

אוטם חוזר ללא תמותה או איסכמיה רפרקטורית נצפו ב28% מהחולים בקבוצת הפלצבו לעומת 21% מהחולים בקבוצת הדילטיאזם עם מקדמים של :
0.76; 95% CI 0.58 to 1.00; p=0.05 Hazard ratio

שיעור של 17% מהחולים בקבוצת הפלצבו לעומת 11% בקבוצת הדילטיאזם חוו אוטם חוזר ללא תמותה או עברו רווסקולריזציה , עם מקדמים סטטיסטטים של :
Hazard ratio 0.67; 95% CI 0.46 to 0.96; p=0.03 .

12% בקבוצת הפלצבו לעומת 7% בקבוצת הדילטיאזם עברו רווסקולריזציה, עם יחסים סטטיסטיים של:
Hazard ratio 0.61; 95% CI 0.39 to 0.96; p=0.03

דילטיאזם לא היה קשור בשכיחות גבוהה יותר של סרטן, דימומים, שבץ מוחי או אי ספיקת לב בהשוואה לפלצבו.

מסקנות ומשמעויות קליניות:
דילטיאזם לא הקטין את הסיכון לתמותה לבבית, אוטם חוזר בשריר הלב, או תעוקת חזה רפרקטורית במשך 6 חודשי טפול ומעקב בחולים יציבים לאחר אוטם חד בשריר הלב.
הטפול בדילטיאזם היה קשור בהקטנת השכיחות של אירועים לבבים לא פאטלים, בעיקר את שכיחות הרווסקולריזציה.

Boden WE, van Gilst WH, Scheldewaert RG, et al. Diltiazem in acute myocardial infarction treated with thrombolytic agents: a randomized placebo-controlled trial. Lancet 2000;355:1751-1756.

למאמר ב- LANCET – עיון במאמר דורש הרשמה מוקדמת. האבסטרקט ניתן לעיון גם ב- PUBMED