במהלך השנים האחרונות, פותחו מספר אנטיביוטיקות חדשות למאבק בחיידקים עמידים. סקירה חדשה שפורסמה בירחון U.S. Pharmacist בחנה תרופות אלו המשמשות בעיקר בבתי חולים, אך גם באופן חלקי במרפאות חוץ או לטיפול ביתי.
רבות מהאנטיביוטיקה הללו עשויות להיות מוגבלות לשימוש על מנת למנוע התפתחות עמידויות. מגבלות אלו מיושמות על ידי רופאים מומחים למחלות זיהומיות או צוותי ניהול אנטי-מיקרוביאליים, שבהם הרוקחים יכולים למלא תפקיד חשוב ביותר. לפי הסקירה, חשוב לכלל העוסקים במגזר הבריאות הבנה מעמיקה של תרופות אלו לפני שהם רושמים אותן. בשימוש מושכל, אנטיביוטיקות אלו עשויות להציע טיפול מציל חיים עבור זיהומים רבים שקשה לטפל בהם.
הסקירה כללה קבוצות תרופות כגון ליפוגליקופפטידים, אוקסזולידינונים, פלורוקווינלונים, צפלוספורינים וקרבפנמים, והדגישה כי רבות מהאנטיביוטיקות הללו מוגבלות לשימוש כדי למנוע התפתחות עמידות נוספת.
כך למשל, צוינו בסקירה מספר אנטיביוטיקות חדשות ממשפחת הליפוגליקופפטידים, המשפחה שהאנטיביוטיקה הטיפוסית שלה היא ונקומיצין. כמו ונקומיצין, ליפוגליקופפטידים חדשים יותר נקשרים לקצה ה-d-alanyl-d-alanine של דופן תא החיידק lipid II, ומונעים קישור של שכבת הפפטידוגליקן של דופן התא החיידקי. לליפוגליקופפטידים החדשים יותר telavancin ו-oritavancin יש מנגנון משני, כלומר, הפרעה בפוטנציאל ממברנת התא החיידקי, מה שגורם לחדירות מוגברת של קרום התא. מכיוון שהגליקופפטידים החדשים יותר שונים מבחינה מבנית מונקומיצין, הם עשויים להציע אלטרנטיבה טיפולית לטיפול בזיהומים הנגרמים על ידי אורגניזמים מסוימים העמידים לונקומיצין.
הסקירה תיארה כיצד החוקרים פיתחו אנטיביוטיקות חדשות כמו שינוי מבנה של אנטיביוטיקות ישנות, שילוב אנטיביוטיקות עם מעכבי אנזימים, ושימוש מחודש באנטיביוטיקות ישנות פחות נפוצות. בנוסף, שיפור טכניקות מעבדה לזיהוי מדויק יותר של החיידקים והאנזימים שהם מייצרים תרם לפיתוח טיפולים יעילים יותר. לפי עורכי הסקירה, השימוש הנבון בתרופות אלו, יחד עם ניטור מתמיד של דפוסי עמידות, הוא מפתח להתמודדות עם האתגר העולמי של עמידות לאנטיביוטיקות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!