בחולים עם גרורות לעצמות סיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי לאחר ניתוח אורתופדי (מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Orthopedic Research Society)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Orthopedic Research Society עולה סיכן מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי לאחר-ניתוח אורתופדי בחולים עם גרורות לעצמות ארוכות או לעצמות האגן, לצד שיעורים נמוכים של מרשמים לקבלת טיפול נוגד-קרישה מניעתי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חולים עם ממאירות מתקדמת מצויים בסיכון מוגבר לקרישיות יתר עקב המחלה וכן בשל השפעה אפשרית של הטיפולים הכימותרפיים. למרות זאת, כיום אין הנחיות אודות הטיפול המניעתי המומלץ בנוגדי-קרישה לאחר התערבויות ניתוחיות.

במחקר הרטרוספקטיבי נבחנו הנתונים אודות 558 חולים (גיל ממוצע של 67.3 שנים) שעברו ניתוח בין 2006 עד 2021 בשל גרורות לעצמות עם מעורבות עצמות ארוכות או עצמות האגן. ההתוויות לניתוח כללו שבר פתולוגי אקוטי (61.7%) וחשש מפני שבר קרב (38.4%).

מהנתונים עולה כי טיפול מניעתי בנוגדי-קרישה ניתן ל-35.5% מהחולים האמבולטוריים למשך חציון של 30 ימים. שיעורי תרומבואמבוליזם ורידי לאחר-ניתוח עמדו על 5.7% בכלל המדגם ועל 6% בקרב חולים שעברו ניתוח גפה תחתונה.

החוקרים מדווחים על 24 מקרים של תסחיף ריאתי ו-11 מקרים של פקקת ורידים עמוקים. דווח על 10 מקרים של תסחיף ריאתי ו-6 מקרים של פקקת ורידים עמוקים בקרב חולים שקיבלו טיפול נוגד-קרישה מניעתי לאחר ההתערבות הניתוחית.

ניתוח סטטיסטי הוביל לזיהוי מספר גורמי סיכון להתפתחות תרומבואמבוליזם ורידי: נוכחות שבר פתולוגי כהתוויה להתערבות ניתוחית, מחלת רקע אחת לפחות מעבר לממאירות מפושטת ואי-קבלת מרשם לטיפול מניעתי בנוגדי-קרישה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי לא נעשה שימוש מספק בטיפול מניעתי בנוגדי-קרישה והטיפול אינו-הולם או אינו-מספק באוכלוסיית חולים זו המצויה בסיכון גבוה מאוד לקרישיות-יתר ותרומבואמבוליזם ורידי.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Orthopedic Research Society

לידיעה ב-Healio

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה